מגמת התפשטותה של מנהטן צפונה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מגמת התפשטותה של מנהטן צפונה, המשולה לתהלוכת גורל בלתי נמנעת ו"מצעד במעלה העיר",[1][2] מתייחסת למגמה הנדל"נית והחברתית-כלכלית צפונה לכיוון מנהטן עילית, דפוס היסטורי רב שנים מהמאות ה-17 עד ה-20. החל מניו אמסטרדם בקצה הדרומי של האי ועד התרחבות ההתיישבות הקולוניאלית האירופית, ומאוחר יותר אמריקאית במסגרת תוכנית חברי הוועדה משנת 1811, ללא הרף ולכיוון משותף.
כפרים חקלאיים לשעבר כמו הארסנוויל, קרמנסוויל והארלם הפכו ברציפות לפרברי תעשייה, פרברי מגורים ומחוזות עירוניים כשהשטח החקלאי לשעבר ביניהם התמלא.[3]
היבטים כלכליים וחברתיים שונים הובילו לפיתוח במסלולים שונים, כמו עסקים, קמעונאות ובידור,[4] והמעבר שלהם ממנהטן תחתית למידטאון מנהטן,[5][6][7][8][9] אל מול אינטרסים של הארבע מאות והאליטות החברתיות של תקופות אחרות, שעקבו אחריהן מקרוב, לעיתים קרובות, לפני התיישבות עסקית ומגורים;[10] כמה במקביל, מיעוטים אתניים בעיר ניו יורק הלכו בדרך משלהם, בעיקר שכונות אפרו-אמריקאיות מה-Five Points (אנ') דרך מספר שלבי ביניים של עקירת קהילה להארלם.
פרויקטים מעטים הצליחו להאט את המגמה,[11] אם כי חלק מהיבטים שלה אכן התיישבו באמצע המאה ה-20.[12] במהלך המאה ה-19 העתיקו תיאטראות ברודוויי את מושבם ממנהטן תחתית דרך הבאורי (Bowery) למעלה בברודוויי, ולבסוף התמקמו מסביב לכיכר לונגאקר, שלימים שונה שמה לכיכר טיימס והיא החליפה את סחר הסוסים.
המגמה התהפכה במידה מסוימת במאה ה-21, בתקופה שלאחר פיגועי 11 בספטמבר.