לא-מודע קולקטיבי
תאוריה שטבע הפסיכולוג קרל ג. יונג / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
לא־מודע קולקטיבי (לעיתים תת־מודע קולקטיבי ולפי האקדמיה ללשון: לא־מודע קיבוצי[1]) הוא מונח שטבע הפסיכולוג קרל ג. יונג לציון הרובד הלא־מודע המשותף, כביכול, לכל בני האדם. רעיונותיו של יונג בנושא משלבים יסודות מיסטיים ברורים. בשל כך יש חילוקי דעות, האם יש לראות בהם פסבדו־מדע, תורה מיסטית או רעיון מדעי.[2] התיאוריה של יונג מהווה את אחת האדפטציות לתיאוריה הפסיכואנליטית. למרות שתיאוריה זו מוכרת בפסיכולוגיה הפופולרית, מופנית כלפיה ביקורת לא מעטה. יש הטוענים כי התיאוריה כולה אינה מבוססת מדעית,[3] ואף יכולה להיחשב לפסאודו־מדע.[4]
בניגוד לזיגמונד פרויד, שטען כי הלא־מודע כולל רק תכנים וזיכרונות שהיו נגישים לאדם והודחקו על ידיו באופן אקטיבי, יונג סבר כי הלא־מודע כולל בנוסף לתפיסה של פרויד, גם תכנים נפשיים שמעולם לא הגיעו לסף התודעה של האדם, והם לא בהכרח נתפסים כשליליים. הלא-מודע הקולקטיבי של יונג כולל ארכיטיפים, שהם צורות או סמלים הקיימים אצל כל בני האדם בכל התרבויות. ארכיטיפים אלו הם אבני היסוד של הלא־מודע הקולקטיבי. בין הארכיטיפים שסיווג יונג נמצאים האב, האם, הילד, אלוהים, לידה מחדש, מוות, צל, פרסונה ועוד. על פי יונג, ככל שאישיותו של האדם הולכת ומתפתחת, התכנים של הלא־מודע הולכים ומתגלים למודע ומעשירים את חייו של האדם.