כפר נחום
יישוב עתיק בגליל, על חוף ים כנרת, אתר ארכאולוגי ומקום עלייה לרגל של הנוצרים / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
כפר נחום (בלטינית: Capernaum) היה יישוב בחופה הצפוני של הכנרת, לא הרחק מכורזים, בבקעת עין שבע, שהתקיים מהתקופה החשמונאית ועד התקופה הביזנטית בארץ ישראל[דרוש מקור]. האתר משמש בימינו כגן לאומי, המשתרע על-פני שטח של 1,728 דונם[1].
מידות | |
---|---|
שטח | 1,728 דונם |
היסטוריה | |
תרבויות | יהדות בית שני, תרבות רומא העתיקה |
תקופות | תקופת בית שני |
נבנה | המאה ה־2 לפנה״ס |
מיקום | |
מדינה | ישראל |
קואורדינטות | 32°52′52″N 35°34′30″E |
(למפת ישראל רגילה) | |
על פי המסופר בברית החדשה, קבע ישו בכפר נחום את מרכז פעילותו במשך תקופה ארוכה, ואחדים משנים-עשר השליחים (פטרוס הקדוש ואחיו אנדראס הקדוש, וכן יעקב בן זבדי ואחיו יוחנן) התגוררו במקום.
היינריך קוהל וקרל ואצינגר ערכו חפירה ארכאולוגית ראשונה במקום בשנת 1905, במסגרת סקר מקיף שלהם על בתי כנסת עתיקים בגליל. הם חשפו כמעט את כל האתר, אך משביקשו לחזור ולהשלים את חפירתם שנתיים לאחר מכן, סירבו האבות הפרנציסקנים לאפשר להם את הדבר, בטענה שיעשו זאת בעצמם. בשנים 1921–1926 ניהל הארכאולוג הפרנציסקני גאודנציו אורפלי את החפירות בכפר נחום, שבהן נחשף המבנה המתומן (שנקבע במסורת הנוצרית כביתו של פטרוס) וכמו כן שוחזר חלק מבית הכנסת. החפירות נפסקו במותו ב-1926 והתחדשו רק ב-1986 על ידי הארכאולוגים הפרנציסקנים וירגיליו קורבו (Corbo) וסטניסלאו לופרדה (Loffreda) מטעם בית הספר הפרנציסקני למקרא.