יפן המגניבה

יפן המגניבה (ביפנית: クールジャパン) הוא מונח שנטבע ב-2002, כאמצעי להבעת מעמדה המתהווה של יפן כמעצמת-על מבחינה תרבותית. לאחר שזכה לחשיפה רחבה בתקשורת ובעולם האקדמי, אומץ על ידי ממשלת יפן, כמו כן על ידי גופים מסחריים אשר ביקשו לנצל את האפשרויות המסחריות שבתעשיית התרבות במדינה. הרעיון תואר כצורה של "עוצמה רכה", משמע, היכולת להשפיע על התנהגות ואינטרסים בעזרת אמצעים תרבותיים או אידאולוגיים.^[1]

מקור

ב-2002 התפרסם במגזין האמריקני Foreign Policy מאמר בשם "Japan's Gross National Cool". הכותב, דאגלס מק'גריי, התייחס במאמר ליפן כ"מעצמת על מתחדשת", בעקבות התרחבות השפעתה התרבותית המתפשטת ברחבי העולם, חרף הבעיות הכלכליות והפוליטיות בעקבות העשור האבוד. המאמר סוקר את תרבות הנוער היפני ותחומים נוספים אשר זוכים לפופולריות עולמית נוסקת: מנגה, אנימה, אופנת רחוב, קולנוע יפני, מוצרי אלקטרוניקה, אדריכלות יפנית, המטבח היפני, הוויזואל קיי והג'יי-פופ. זאת יחד עם תופעת החמידות הפנומנלית, אשר נציגתה הבולטת ביותר היא הדמות הלו קיטי. ובכך הדגיש מק'גריי את ה"עוצמה הרכה" הרבה של יפן, תוך הצגת השאלה, איזה מסר המדינה עשויה להקרין. הוא אף טען, כי ייתכן שהמיתון ביפן תרם ל"מגניבות" היפנית, בעקבות ערעור ההיררכיות החברתיות הנוקשות.^[2]

הערות שוליים

1. קריצה בורוד: פירוש החמידות היפנית, אשר עושה כותרות ברחבי העולם, Yano, Christine R ‏(2009), Cambridge University Press
2. Japan's Gross National Cool, מק'גריי, דאגלס, 1 במאי 2002, Foreign Policy