יער בוסאקו
פארק בפרטוגל / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
יער בוסאקו (בפורטוגזית: Mata Nacional do Buçaco - היער הלאומי בוסאקו, בכתיב עתיק Bussaco) הוא שמורת עצים באזור המרכז ("סנטרו") של פורטוגל, המאכסנת אחד מאוספי העצים היפים ביותר באירופה. היער מונה 1,450 מטר אורך ו-950 מטר רוחב ומשתרע על שטח של 1,050 דונם. אורך החומה המקיפה אותו הוא כ-5 קילומטר ונפתחים בה שערים רבים. אחד מהם - "שער קואימברה" - נושא טקסט מן המאה ה-17 עם אחת מן הבולות של האפיפיור האוסרת כניסת הנשים ומאיימת בנידוי את מי שיזיק ליער. ביער המגודר בנו הנזירים שבילים להתבודדות וקאפלות ושתלו עצים. ביער גדלים מעל 250 מיני עצים ושיחים, לרבות עצים בני מאות שנים ועצים ושיחים אקזוטיים שהובאו לכאן על ידי מלחים פורטוגזים בעידן התגליות. בשנת 2004 ביקשה פורטוגל את הכרת היער כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.
היער והרי בוסאקו | |
מיקום | |
---|---|
מדינה |
פורטוגל![]() |
מיקום |
Luso ![]() |
קואורדינטות | 40°22′37″N 8°21′55″W |
![]() ![]() |
רבים מעצי בוסאקו היוו מטרות מחקר ואזכורים בספרות האקדמית והפופולרית. ב-1768 עורר בוטנאי אנגלי פולמוס בן 200 שנה לגבי מקורם של הברושים ביער בגואה. בסוף שנות ה-90 ביקר הסופר המומחה ביינות יו ג'ונסון בבוסאקו ותיאר עוזרד טסמני שראה בו כ"לבטח העוזרד המפואר שבאירופה כולה". מאוחר יותר ההיסטוריון והמומחה לעצים תומאס פקנהם הכניס אחד מאורני בוניה שביער בספרו - "העצים המפורסמים בעולם".
היער היה בעבר בית לנזירים הכרמליטים היחפים. הם בנו בו מנזר, קפלות קטנות ואת החומות מסביב וטיפלו בעצים עד לפירוק המנזרים בשנת 1834. בשלהי המאה ה-19 חלק גדול מן המנזר לשעבר נהרס כדי לפנות את השטח לבניית ארמון אקסטרווגנטי נאו-מנואלי.
הארמון נועד להיות מקום נופש למשפחת המלוכה הפורטוגזית, אבל אחרי רצח המלך קרלוש בשנת 1908 וההפיכה שהתחוללה לאחר מכן, הוא נהפך לבית מלון מפואר, ארמון בוסאקו. הסופר ז'וזה סאראמאגו אמר ש"אין לתאר את היער בוסאקו. עדיף ללכת בו לאיבוד".[1]