יימיר
ישות בראשיתית במיתולוגיה הנורדית שנוצרה מרעל ואבי כל הענקים / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
במיתולוגיה הנורדית, יימיר (בנורדית עתיקה: Ymir), המוזכר גם בשמותיו האחרים ברימיר (Brimir), אורגלמיר (Aurgelmir), ובלאין (Bláin), הוא ישות היולית והאב הקדמון של כל הענקים. על יימיר יש עדויות באדה הפואטית, שליקטה במאה ה-13 מקורות יותר מוקדמים, באדה הפרוזאית, שנכתבה במאה ה-13 על ידי סנורי סטורלוסון, ובשירה הסקאלדית. כשמחברים אותם ביחד, בתים רבים מארבעה שירים באדה הפואטית מתייחסים ליימיר כייצור בראשיתי שנולד מארס שנטף מהנהרות הקפואים אליבגאר (Élivágar) ושחי בתהום השממתי ששמו גינונגגאפ. יימיר הוליד מבתי השחי שלו זכר ונקבה (לא בני אדם), ורגליו ביחד הולידו ישות בעלת שישה ראשים. האלים וילי, וה ואודין ייצרו את העולם מגופתו: מבשרו הם יצרו את הארץ, מדמו את הים, מעצמותיו את ההרים, משיערותיו את העצים, ממוחו את העננים, מגולגלתו את השמים, ומגבותיו את הממלכה שבה האנושות מתקיימת, המידגארד. בנוסף, סטנזה אחת מוסיפה שהאלים נתנו לגמדים חיים מבשרו ומדמו של יימיר (או הארץ והים).
תפקיד | אבי הענקים שמאיבריו נוצר העולם |
---|---|
תרבות | המיתולוגיה הנורדית |
אלים מקבילים |
|
אב | מנוס |
צאצאים | Þrúðgelmir |
באדה הפרוזאית, מובא נרטיב שלוקח, מוסיף, ומשתנה מהעדויות באדה הפואטית. לפי האדה הפרוזאית, לאחר שיימיר נוצר מטיפות יסודיות, כך גם נוצרה אוד'ומבלה (Auðumbla), פרה בראשיתית, שמחלבהּ יימיר הוזן. האדה הפרוזאית מוסיפה גם ששלושה אלים הרגו את יימיר: וילי, וה, ואודין, ומוסיפה פרטים על כך שכשיימיר מת, דמו גרם להצפה אדירה. חוקרים מדיינים עד לאיזו רמה סנורי ניסה לצרף נרטיב עקבי באדה הפרוזאית ועד כמה סנורי השתמש במקורות מסורתיים חוץ מהקורפוס שהוא מצטט. באמצעות בלשנות היסטורית ומיתולוגיה השוואתית, חוקרים קישרו בין יימיר לבין טויסטו(אנ'), ישות פרוטו-גרמאנית שטקיטוס כתב עליה בחיבורו גרמאניה. חוקרים גם זיהו את יימיר כשארית וצאצא של ישות בראשיתית במיתולוגיה הפרוטו-הודו-אירופית.