Loading AI tools
יחסי חוץ מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יחסי קוריאה הדרומית–רוסיה הם יחסי החוץ הדו-צדדיים בין רוסיה לקוריאה הדרומית. היחסים המודרניים בין המדינות החלו ב-30 בספטמבר 1990.
| יחסי קוריאה הדרומית – רוסיה | |
|---|---|
 |
 |
 | |
| קוריאה הדרומית | רוסיה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 99,720 | 17,098,242 |
| אוכלוסייה | |
| 51,700,546 | 144,542,549 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 1,712,793 | 2,021,421 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 33,129 | 13,985 |
| משטר | |
| רפובליקה | רפובליקה פדרלית נשיאותית |
מיד לאחר כניעת יפן עם תום מלחמת העולם השנייה, בוטל הכיבוש היפני בקוריאה, והמלחמה הקרה בין ברית המועצות לבין ארצות הברית גרמה לחלוקת קוריאה לשתי מדינות - קוריאה הצפונית וקוריאה הדרומית. לאחר מכן, מאחר ששני הצדדים הופרדו על ידי צפון קוריאה והחזיקו באידאולוגיות מנוגדות, היה מעט קשר בין המדינות עד נפילת ברית המועצות.
מאז שנות התשעים קיימים יחסי סחר ושיתופי פעולה גדולים יותר בין שתי המדינות. היקף הסחר הכולל בין דרום קוריאה לרוסיה בשנת 2003 היה 4.2 מיליארד דולר אמריקני.[1]
האימפריה הרוסית וקוריאה כוננו לראשונה יחסים דיפלומטיים רשמיים בשנת 1884, לאחר מכן רוסיה הפעילה השפעה פוליטית רבה בקוריאה. בפרט, בשנת 1896, בית המלוכה הקוריאני ביקש מחסה ממפלגות פרו-יפניות בסיאול במתחם הדיפלומטי הרוסי. עם זאת, לאחר תבוסתה של רוסיה במלחמת רוסיה–יפן, השפעתה של רוסיה בקוריאה ירדה כמעט לאפס.
| יחסי ברית המועצות – קוריאה הדרומית | |
|---|---|
 |
|
.png) | |
| ברית המועצות | קוריאה הדרומית |
לפני 1970 היחסים בין המדינות היו בדרך כלל עוינים, מפני שברית המועצות תמכה בסין ובצפון קוריאה במלחמת קוריאה. ארצות הברית שמרה על בסיסים צבאיים וכלי נשק גרעיניים בדרום קוריאה, שברית המועצות ראתה איום על ביטחונה.
דרום קוריאה ביקשה לסחור עם ברית המועצות עוד לפני עליית גורבצ'וב לשלטון. גורבצ'וב רצה הון זר וטכנולוגיה עילית, כמו גם את עזרתו של סיאול בהקלת המשבר הכלכלי הסובייטי באמצעות השקעות ישירות, מיזמים משותפים וסחר. כבר במאי 1979 חתמה דרום קוריאה על הסכם לקבלת סיוע פיני בייצוא לברית המועצות ומזרח אירופה.
בשנות ה-80 של המאה ה-20 היו הנורדפוליטיק של נשיא דרום קוריאה, נו טה-וו, ו"החשיבה החדשה" של מיכאיל גורבצ'וב, ניסיונות להפוך את ההיסטוריה בין מדינותיהם. גורבצ'וב סימן את העניין הסובייטי בשיפור היחסים עם כל המדינות באזור אסיה-פסיפיק, כולל דרום קוריאה, כפי שהוסבר בנאומיו בוולדיווסטוק ביולי 1986 ואוגוסט 1988 בקרסנויארסק.
המשאבים הטבעיים שצריכה סיאול יותר ויותר - נפט, מתכות, עץ ודגים - קיימים בשפע במזרח הרחוק הרוסי. סחר עם ברית המועצות, מזרח אירופה וסין יקלו גם על חששות דרום קוריאה בנוגע להגברת הפרוטקציוניזם המסחרי של ארצות הברית. תחילה עודדה ארצות הברית את הסחר המתרחב של דרום קוריאה עם מזרח אירופה וברית המועצות, אם כי מאוחר יותר דאגה וושינגטון מהעברות טכנולוגיה עילית.
שיפור יחסי סיאול ומוסקבה תוכננו בשלושה שלבים קשורים: יחסי ספורט, סחר ומדיניות. אולימפיאדת סיאול בשנת 1988 הייתה זרז מרכזי. מוסקבה שלחה יותר מ-6,000 סובייטים לדרום קוריאה בספינות תיירות שהגיעו לפוסא ואינצ'ון ומטוסי אירופלוט שנחתו בסיאול.
ב-10 בנובמבר 1988, הפוליטביורו הסובייטי, לראשונה, שקל מחדש את יחסיו עם דרום קוריאה. בגלל היעדר יחסים דיפלומטיים, רוב הסחר בין דרום קוריאה לברית המועצות היה בתחילה עקיף; מזרח אירופה, הונג קונג, יפן וסינגפור שימשו מתווכים. עם התגברות היקף הסחר החלו סיאול ומוסקבה לסחור ישירות תוך שימוש במתקנים ליד ולדיווסטוק ופוסאן. התאגיד לקידום הסחר הקוריאני (KOTRA) ולשכת המסחר והתעשייה הסובייטית החליפו בשנת 1988 תזכר סחר שהתחייב בסיוע הדדי בהקמת משרדי סחר בשנת 1989. משרד הסחר של סיאול במוסקבה נפתח ביולי 1989; משרד הסחר במוסקבה בסיאול נפתח באפריל 1989. כמה עסקים מרכזיים בדרום קוריאה, כולל דייהו, סונקיונג ולקי LG, סחרו ישירות עם ברית המועצות בשנת 1990.
העושר החדשני של דרום קוריאה ועוצמתו הטכנולוגית משכו את האינטרס של מספר גדל והולך של מדינות סוציאליסטיות. ביוזמתו של נורדפוליטיק, השמועה כיועץ סודי של מדיניות החוץ של רוה ביקר במוסקבה כדי להתייעץ עם קובעי מדיניות סובייטים. קים יונג-סאם ביקר במוסקבה בין 2 ביוני ל-10 ביוני 1989, מכיוון שהקרמלין הודיע שהוא יאפשר לכ-300,000 קוריאנים סובייטים שנמצאים באי הסובייטי סחלין מאז סיום מלחמת העולם השנייה לחזור לצמיתות לדרום קוריאה. מוסקבה אף קבעה את פגישתו של קים עם שגריר צפון קוריאה בברית המועצות.
ביוני 1990 קיים רוה את הפסגה הראשונה שלו עם הנשיא גורבצ'וב בסן פרנסיסקו.
לאחר קריסת ברית המועצות כוננו דרום קוריאה ורוסיה יחסים דיפלומטיים ב-1991. ב-20 בנובמבר 1992 חתמו רוסיה ודרום קוריאה על פרוטוקול שקבע ביקורים סדירים של גורמי הגנה וכלי שיט ימי בין שתי המדינות. [2]
ב-23 ביולי 1997, במהלך ביקורו של שר החוץ הרוסי יבגני פרימקוב בסיאול, נחתם הסכם 'קו חם' הקובע הקמת קו תקשורת מיוחד בין בתי המגורים הרשמיים של נשיאי רוסיה ודרום קוריאה.[3]
נשיא רוסיה ולדימיר פוטין ביקר בסיאול בפברואר 2001, ואילו נשיא דרום קוריאה, רו מו-היון, ביקר במוסקבה בספטמבר 2004.[4][5]
דרום קוריאה ורוסיה משתתפות בשיחות ששת הצדדים בנושא הפצת הגרעין בקוריאה הצפונית.
בנובמבר 2013 חתמו רוסיה ודרום קוריאה על הסכם נסיעות ללא ויזה.[6]
_18.jpg)
בין התאריכים 21 עד 23 ביוני 2018, נשיא דרום קוריאה, מון ג'יאה-אין, ערך ביקור ממלכתי ברוסיה. ב-21 ביוני הוא פנה אל הדומה הממלכתית של הפדרציה הרוסית, הבית התחתון של האספה הפדרלית הרוסית, וכבך הפך למנהיג דרום קוריאה הראשון שנאם בפרלמנט הרוסי.[7] ב-22 ביוני קיים נשיא רוסיה ולדימיר פוטין שיחות עם מון ג'ה-אין במוסקבה. המנהיגים חתמו על מסמך להקמת אזור סחר חופשי.[8]
ב-28 באוגוסט 2018 נפגש סגן שר ההגנה סוה צ'ו-סוק עם מקבילו הרוסי אלכסנדר פום והגיעו להסכמה להתקין קו תקשורת ישיר בין כוחות האוויר שלהם משתי מדינות.[9]
דרום קוריאה ורוסיה עובדות יחד על בניית מתחם תעשייתי דו-צדדי באזור הכלכלי החופשי של נחודקה במזרח הרחוק ופיתוח שדות הגז באירקוטסק. שני הצדדים גם הסכימו לשתף פעולה בחיבור מחדש של מסילה בין-קוריאנית מתוכננת לחבור לרכבת הטרנס-סיבירית. רוסיה הביעה עניין להפוך לצינור לייצוא דרום קוריאה לאירופה, שעוברת כעת בספינות, על ידי קישור הרכבת הקוריאנית ל-TSR.[10][11]
על פי הדיווחים, רוסיה הציעה להחזיר את חובותיה בסך 1.7 מיליארד דולר לקוריאה הדרומית באמצעות השקעות משותפות בצפון קוריאה, כמו פרויקט הרכבת.[12]
דרום קוריאה שלחה את הקוסמונאוט הראשון שלה על סיפון טיסת סויוז לתחנת החלל הבינלאומית באפריל 2008. דרום קוריאה ביצעה שיגור לוויינים מקומי בשנת 2009 ו-2010, שניהם בסיוע רוסי. הלוויין הדרום קוריאני הראשון הושק בהצלחה בשנת 2013 בעזרת סיוע רוסי נרחב ושלב ראשון רוסי.
לאחר הניסוי הגרעיני ב-25 במאי 2009, שבגינו עמדה צפון קוריאה בפני צמצום רב של הסיוע ממדינות רבות, פיונגיאנג איימה לתקוף את דרום קוריאה לאחר שהצטרפה לתוכנית בהנהגת ארצות הברית לבדוק כלי שיט החשודים כביכול בהובלת ציוד לנשק להשמדה המונית. סוכנויות חדשות רבות במוסקבה חששו כי מהלך זה עשוי להוביל למלחמה גרעינית. צפון קוריאה איימה גם על מדינות רבות אחרות כמו ארצות הברית ופדרציות אחרות ברחבי העולם. מספר ימים לאחר מכן, נשיא דרום קוריאה לי ליונג-בק ונשיא רוסיה דמיטרי מדבדב הסכימו בשיחת טלפון כי יש צורך בתגובה בינלאומית חזקה, כולל פעולה של האו"ם, כך נמסר מלשכתו של לי. רוסיה אמרה כי היא תעבוד עם סיאול על החלטת מועצת הביטחון החדשה ותחדש את השיחות הבינלאומיות בנושא הגרעין הצפון קוריאני.
קוריו-סרם הוא השם בו קוריאנים אתניים במדינות הפוסט-סובייטיות משתמשים כדי להתייחס לעצמם. כ-500,000 קוריאנים אתניים מתגוררים במדינות ברית המועצות לשעבר, בעיקר במדינות העצמאות של מרכז אסיה. ישנן גם קהילות קוריאניות גדולות בדרום רוסיה (סביב וולגוגרד), הקווקז ודרום אוקראינה. ניתן לייחס קהילות אלה לקוריאנים שחיו במזרח הרחוק הרוסי בסוף המאה ה-19.[13] קיימת גם קהילה אתנית נפרדת קוריאנית באי סחלין. חלקם עשויים להזדהות כקוריו-סרם, אך רבים אינם מכירים זאת. שלא כמו היישובים ביבשת רוסיה, המורכבים ברובם ממהגרים מסוף המאה ה -19 ותחילת המאה ה-20, אבות אבותיהם של הקוריאנים בסחלין הגיעו כמהגרים מפרובינציות גיונג - סאנג וג'ולה בסוף שנות השלושים ותחילת הארבעים, ונאלצו לשרת על ידי היפנים לעבוד במכרות פחם כדי למלא מחסור בעבודה שנגרם בגלל מלחמת העולם השנייה.[14]
הרוסים בקוריאה החלו להגיע כבר בשנת 1885; עם זאת, כמעט כל הקהילה הרוסית הנוכחית בדרום קוריאה, המוערכת בכ-10,000 איש, מורכבת מהמהגרים לאחרונה.[15]
היו מקרים של חילופי תרבות בין המדינות לפני ההכרה הדיפלומטית הרשמית. הכנסת הספרות הקוריאנית לאזור הרוסופון הייתה פעילה יחסית עד שנות השבעים בעיקר באמצעות סיפורים קלאסיים קוריאניים.[16]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
