Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יחסי מין הומוסקסואליים בשירותים ציבוריים (מכונה בארצות הברית: Tea-room[1] ובבריטניה: Cottage[2]) היא התנהלות שהייתה נפוצה בקרב הקהילה ההומוסקסואלית בארצות המערב בשנים שקדמו ללגיטימציה שלה, בה קוימו יחסי מין אנונימיים בין גברים בשירותים ציבוריים או שנערך קרוזינג במטרה לקיים יחסי מין במקום אחר.
המילה "קוטג'" (מאנגלית: Cottage) כביטוי תועדה לראשונה בתקופה הוויקטוריאנית לתיאור שירותים ציבוריים, ובשנות ה-60 של המאה ה-20 הביטוי הפך לסלנג של הקהילה ההומוסקסואלית.[3][4] שורשיו של המונח מקורם בחדרי השירותים החיצוניים שנבנו בבריטניה מחוץ לבתי המגורים, ונראו כמו מבני קוטג'. רוב השימוש בביטוי היה באנגליה, שם המונח היה מזוהה כמקום קטן, נוח וכפרי, אם כי השתמשו בביטוי גם במקומות אחרים בעולם.[5] בארצות הברית משתמשים בביטוי "tea-room" כדי לתאר את התופעה.
חדרי השירותים הציבוריים בהם התופעה רווחת ממוקמים במקומות עם תנועה מאסיבית של אנשים, כמו תחנות אוטובוס, תחנות רכבת, שדות תעופה ואוניברסיטאות. לעיתים, בין תאי השירותים קיים גלורי הול. סימנים שונים משמשים כדי לרמוז לרצון באינטראקציה בין המבקרים. בחלק מחדרי השירותים התפתח נוהג מקובל, לפיו יש אדם שמשמש כ"מתצפת", שאחראי להזהיר כשמגיעים אנשים מחוץ ל"סצנה" (דהיינו, מחוץ לקהילה ההומוסקסואלית).
לפני תנועת השחרור הלהט"בית בסוף שנות ה-60 בארצות הברית ואנגליה, חדרי שירותים ציבוריים פעילים היו מהמקומות הבודדים בהם גברים שהיו צעירים מכדי להיכנס לברים של הומואים, יכלו לפגוש אחרים ולדעת בבטחה שגם הם הומואים.[6] רוב ההומואים והביסקסואלים באותה תקופה היו "בָּאָרוֹן", וכמעט שלא היו קבוצות חברתיות לנוער שהיה צעיר מכדי לצרוך אלכוהול.[7]
לאחר המהפכה הלהט"בית, שהפכה את ההומוסקסואליות ללגיטימית, נפתחו מועדוני מין - כגון סאונות, אשר העבירו את הפעילות המינית מהמרחב הציבורי למרחב הפרטי. עם הפיכת האינטרנט לאמצעי תקשורת ואינטראקציה מרכזי בקהילה הגאה, פחת השימוש בחדרי השירותים הציבוריים כמקום מפגש.
החל משנות ה-80, הפכו הרשויות להיות מודעות לקיומם של חדרי שירותים הפעילים כמקום מפגש מיני והחלו לנקוט בצעדים שונים נגד העניין, כגון שינוי גובהי הדלתות, הסרת דלתות בחדרי שירותים פופולריים, וכן הנמכת המחיצות שבין התאים, על-מנת למנוע איתות בין התאים בעזרת הרגליים.[8][9] מעשים מיניים בשירותים ציבוריים עומדים בניגוד לחוק בהרבה מדינות.[דרוש מקור] מכיוון שיחסי המין מתרחשים מאחורי דלתות סגורות ובתוך התאים עצמם, הרי שבאנגליה, בארצות הברית ובקנדה המשטרה הפעילה לעיתים שוטרים סמויים, שהתחזו להומואים וניסו לשדל אנשים לקיים יחסי מין. מי ששיתף פעולה עם השוטרים היה צפוי להיעצר ולהישפט.
בישראל התופעה הייתה קיימת בעיקר בתחנות אוטובוס מרכזיות, בהן התחנה המרכזית הישנה של תל אביב והתחנה המרכזית של באר שבע. איתן פוקס, בסרטו הראשון "אפטר" (1990), עוסק במתח מיני בין חייל למפקדו, שלבסוף מקיימים יחסי מין בשירותים ציבוריים בגן העצמאות בירושלים.
זהות מינית | % |
---|---|
לא הומואים ולא ביסקסואלים | 38% |
ביסקסואלים | 24% |
הומואים בארון | 24% |
הומואים מחוץ לארון | 14% |
Tearoom Trade (תעתיק: טירוּם טרייד) הוא מחקר של הסוציולוג רוברט אלן "לאוד" המפרייס.[10] המחקר עסק בניתוח פעילות מינית של הומואים בשירותים ציבוריים. המחקר הוא אתנוגרפיה על יחסי מין בין גברים בשירותים ציבוריים. המפרייס תיאר את התקשורת הבין-אישית המקובלת בחללים אלו, כגון שפת גוף, תנועות ידיים וכדומה. כמו כן, הוא שם לב גם לתפקידים השונים אשר אנשים שונים מילאו, כאשר לרוב, במקביל לאנשים שקיימו יחסי מין היו אנשים ששימשו כ"תצפיתנים", שהיו מזהירים אם אנשים לא קשורים היו מתקרבים. המפרייס הניח כי גברים המשתתפים בפעילות כזו מגיעים מרקעים חברתיים מגוונים, בעלי מוטיבציות שונות, וזהויות מיניות שונות: סטרייטים, ביסקסואלים או הומואים.
המחקר שאל לגבי הסטריאוטיפים אשר מקושרים לגברים המקיימים יחסי מין עם גברים במקומות ציבוריים, והראה כי הרבה מן המשתתפים בפעילויות הללו מנהלים אורח חיים "נורמטיבי" למדי, בעלי משפחות ומקובלים בקהילתם. בנוסף, המחקר הראה שבמעשיהם המיניים אין סכנה להטרדה מינית של גברים הטרוסקסואלים. הממצאים של המחקר מראים כי 38% מהנחקרים לא היו הומואים ולא ביסקסואלים, 24% היו ביסקסואלים, 24% היו הומואים בארון ורק 14% ענו על התדמית של "הומו שהוא חלק מהקהילה הגאה" ומתעניין בקשרים עם גברים. מכיוון שהמפרייס היה יכול לוודא כי 54% מנחקריו חיו כהטרוסקסואלים עם נשותיהם, המחקר הציג את חוסר ההתאמה בין העצמי הפרטי והעצמי החברתי אצל אנשים שהשתתפו בצורה הזו של סקס הומוסקסואלי.
בתחילת המחקר, המפרייס חשף את זהותו כחוקר בפני חלק מהמשתתפים; הוא שם לב כי אלו שהסכימו לדבר איתו היו רק ממעמד משכיל, יחסית. כשהמשיך במחקר, החליט להסתיר את זהותו כחוקר, במטרה למנוע הטיה במחקר. המפרייס הניח כי הסטיגמה הקשורה להומוסקסואליות והרצון של המשתתפים לאנונימיות מונעות ממנו לתצפת על המתרחש ולקיים ראיונות מעקב, כאשר הוא מציג עצמו כחוקר. הביקורת על המחקר הייתה בעיקרה ביקורת אתית בנוגע להסתרת זהותו כחוקר ואי-קבלת הסכמה מהנחקרים לתצפית עליהם. המפרייס היה ניתן בביקורת גם עקב המתודה שלו לראיונות המשך, בה מצא את כתובת הנחקרים דרך מספרי הזיהוי של מכוניותיהם, אותם העתיק. ראיונות ההמשך, אף הם לא חשפו את מהות המחקר, ובהם הציג עצמו כחוקר שירותי בריאות, שמתעניין במוצא האתני שלהם, הסטטוס המשפחתי, עיסוקם ועוד. מתנגדי הביקורת הצביעו על כך, שהמשתתפים ביצעו את מעשיהם במקום ציבורי וכי הונאת המשתתפים סביב הראיונות הייתה לא מזיקה, מכיוון שהמפרייס כיבד את רצונם לאנונימיות ולא פרסם את זהותם במחקרו.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.