יחסי ישראל–קמרון
יחסי חוץ / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
יחסי ישראל–קמרון הם היחסים הדיפלומטיים והבילטרליים המתקיימים בין מדינת ישראל והרפובליקה של קמרון. היחסים נכונו לראשונה עם קבלת עצמאותה של קמרון בראשית ינואר 1960, וראשיתם אופיינו בחמימות רבה, שכללה ביקורים הדדיים של אישים רמי-דרג ובהם שרת החוץ הישראלית גולדה מאיר, נשיא קמרון אחמדו אהידג'ו, משלחות כלכליות וחליפת שגרירים ההדדית.
יחסי ישראל–קמרון | |
---|---|
ישראל | קמרון |
ישראל | קמרון |
שטח (בקילומטר רבוע) | |
22,072 | 475,440 |
אוכלוסייה | |
9,934,792 | 29,459,083 |
תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
509,901 | 47,946 |
תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
51,325 | 1,628 |
משטר | |
דמוקרטיה פרלמנטרית | רפובליקה נשיאותית חד-מפלגתית |
שגרירים | |
רן גידור | ז'אן-פייר בייטי בי אסאם |
על אף היחסים הקרובים שהתפחתו בין שתי המדינות, באוקטובר 1973 ניתקה קמרון את יחסיה הדיפלומטיים עם ישראל, יחד עם מדינות אפריקניות רבות אחרות, בעקבות מלחמת יום הכיפורים והפגנת סולידריות חברתית עם מצרים מתוך לחצים ערביים. אחרי 13 שנים בהן לא התקיימו בין שתי המדינות יחסים דיפלומטיים, כוננה קמרון מחדש את היחסים באוקטובר 1986, בין היתר משום שרצתה סיוע ישראלי למערכת הביטחון ההרוסה שלה.
כיום (2021) מחזיקה ישראל בשגרירות ביאונדה בעוד לקמרון שגרירות ברמת-גן. שגריר ישראל בקמרון עד 2023 היה איזי ינוקא[1][2] ושגריר קמרון בישראל הוא ז'אן-פייר בייטי בי אסאם (Jean-Pierre Biyiti Bi Essam).
קמרון היא אחת משתי המדינות היחידות באפריקה (לצד אריתריאה) שאינה מכירה בקיומה של מדינה ערבית בשטחי ארץ ישראל[3][4].