יחסי הפיליפינים–ישראל
יחסי חוץ / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
יחסי הפיליפינים–ישראל הם יחסים מלאים וחמים מאז כינון היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות בשנת 1957, בתחום הכלכלה, הסחר, התרבות ועוד.
יחסי הפיליפינים–ישראל | |
---|---|
הפיליפינים | ישראל |
לחצו כדי להקטין חזרה לחצו להגדלה | |
הפיליפינים | ישראל |
שטח (בקילומטר רבוע) | |
300,000 | 22,072 |
אוכלוסייה | |
118,953,566 | 9,907,733 |
תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
404,284 | 522,033 |
תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
3,399 | 52,689 |
משטר | |
דמוקרטיה נשיאותית | דמוקרטיה פרלמנטרית |
הפיליפינים הייתה המדינה היחידה מבין מדינות אסיה שתמכה ב-1947 בתוכנית החלוקה של האומות המאוחדות. היא תמכה בקבלת ישראל לאומות המאוחדות והכירה בה בשנת 1949. למרות היחס החם שהפגינה כלפי המדינה הצעירה, משרד החוץ קבע כי אין עניין בכינון יחסים דיפלומטיים בין ישראל לפיליפינים והסתפק במינוי קונסול כבוד ישראלי בפיליפינים בלבד. לאחר שמשה שרת ביקר בפיליפינים בשנת 1956 הוחלט על כינון יחסים דיפלומטיים בין שתי המדינות. הראשון שייצג את ישראל בפיליפינים לאחר כינון היחסים היה יעקב שמעוני.
בשנת 1962 נפתחה שגרירות ישראל במנילה, ושגרירות הפיליפינים נפתחה בתל אביב.
עם תחילת שנות השבעים, היחסים התקררו בהדרגה. כלכלת הפיליפינים נחלשה, וזו הייתה זקוקה לתמיכתן הכלכלית של ארצות ערב העשירות בנפט. נשיא הפיליפינים פרדיננד מרקוס, בניגוד לקודמיו, יצא בהצהרות אנטי-ישראליות וצידד בעמדות המדינות הערביות במהלך מלחמת יום הכיפורים.
בהמשך השנים חזרו היחסים להיות חמים יותר, ונוצרו שיתופי פעולה כלכליים ופוליטיים. בשנת 1997 חתמו שתי המדינות על מזכר הבנות למיסוד הדיאלוג המדיני בין משרדי החוץ שלהן. שיתוף הפעולה הכלכלי הבולט ביותר בין שתי המדינות הוא בתחום העובדים הזרים. בישראל בין 30,000 ל-50,000 עובדים זרים מהפיליפינים, המועסקים בעיקר בתחום הסיעוד. בשנת 2018 ביקר לראשונה נשיא הפיליפינים רודריגו דוטרטה בישראל.