Loading AI tools
יחסי חוץ מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יחסי איראן–קנדה (בפרסית: روابط ایران و کانادا, באנגלית: Canada–Iran relations) הם היחסים בין הרפובליקה האסלאמית של איראן ובין קנדה. בין המדינות לא מתקיימים יחסים דיפלומטיים רשמיים מאז 2012. שירותי קונסוליה ודרכון קנדים ניתנים באמצעות משלחות דיפלומטיות קנדיות אחרות במדינות אחרות במזרח התיכון, בעוד איראן מקיימת אגף אינטרסים בשגרירות פקיסטן בוושינגטון די. סי.. הממשלה שבראשה עומד ראש הממשלה ג'סטין טרודו שנכנס לתפקידו בשנת 2015, על פי הדיווחים, הייתה סקירת היחסים עם איראן וכמו מרבית המדינות ביטלה את מרבית הסנקציות הכלכליות שלה בעקבות הסכם הגרעין באיראן ביולי 2015.
| יחסי איראן–קנדה | |
|---|---|
 |
 |
 | |
| איראן | קנדה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 1,648,195 | 9,984,670 |
| אוכלוסייה | |
| 91,853,280 | 39,871,519 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 401,505 | 2,140,086 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 4,371 | 53,675 |
| משטר | |
| רפובליקה אסלאמית | מונרכיה חוקתית |
לפני שנת 1955 טופלו הנושאים הדיפלומטיים הקנדיים על ידי השגרירות הבריטית. יחסי חוץ וקשרים דיפלומטיים בין קנדה לאיראן החלו עם הקמתה של משלחת איראנית באוטווה בשנת 1956, ומשלחת קנדית בטהראן בשנת 1959. המשלחת הקנדית קיבלה מעמד של שגרירות בשנת 1961.[1]
האירוע המשמעותי ביותר התרחש במהלך המהפכה האיראנית בשנת 1979, כאשר השגרירות הקנדית הסתירה שישה דיפלומטים אמריקנים לאחר ההשתלטות האלימה על שגרירות ארצות הברית. ממשלת קנדה מילאה תפקיד מפתח בסידור יציאתם של דיפלומטים אלו שלא התגלו על ידי גורמים רשמיים. בינואר 1980 הוברחו האמריקאים בחשאי מאיראן באמצעות דרכונים קנדיים. במקביל, כל הדיפלומטים הקנדים עזבו כדי להימנע מנקמה של המשטר האיראני.
היחסים הרשמיים בין שתי המדינות נמשכו ללא הפרעה משנת 1955 עד 1980. כאשר המהפכה האיראנית של איתוללה רוחאללה ח'ומייני הביאה להדחת השאה ולגירושו מהארץ בשנת 1979, שגרירות קנדה פעלה כדי לפנות את 850 העובדים הקנדים באיראן בזמן שצוות השגרירות נותר על מכונו.[2] שישה דיפלומטים אמריקאים חיפשו מקלט בשגרירות קנדה לאחר שמפגינים סטודנטים איראניים הסתערו על שגרירות ארצות הברית, וממשלת קנדה, בתיאום עם סוכנות הביון המרכזית, פינתה אותם בבטחה מהארץ באמצעות דרכונים קנדיים עם אשרות איראניות מזויפות.[3] הצלה סמויה זו נודעה בשם "הכוכב הקנדי", ובעוד שהיא שיפרה את קשריה של קנדה עם ארצות הברית, היחסים בין קנדה לאיראן הפכו לתנודתיים יותר.[4][5] צוות השגרירות פונה במהירות מחשש לגמול נגד קנדים, והשגרירות נסגרה בשנת 1980.[6]
בשנים 1980–1988 לא היו לקנדה ולאיראן קשרים דיפלומטיים נורמליים, אם כי היחסים לא נותקו רשמית. ממשלת קנדה לא ששה לפתוח את השגרירות, הן בגלל ההיסטוריה, והן בהתחשב בהיסטוריה של ממשלת איראן של חטיפה ועינויים של דיפלומטים.[7] בשנת 1988 הסכימו שתי הממשלות לחדש את היחסים הדיפלומטיים ברמה נמוכה, ושגרירות קנדה בטהראן נפתחה מחדש.
בגלל יחסים סוערים אחרי המהפכה האיראנית, איראן לא הקימה שגרירות בקנדה עד 1991.[8] בטהראן שגרירות קנדה הייתה מאוישת על ידי ממונה על היחסים ולא שגריר רשמי.
המדינות החליפו רשמית שגרירים בשנת 1996. חששות קנדיים מפני פגיעות בזכויות אדם באיראן, פעולותיה בנושאי תוכנית הגרעין האיראנית, הכחשת השואה, איומים להשמדת ישראל והתנגדותה האקטיבית לתהליך השלום במזרח התיכון הביאו למדיניות של "מעורבות מבוקרת" על ידי דיפלומטים קנדים. קשרים דו צדדיים הוגבלו, כגון מניעת קשרים אוויריים ישירים בין המדינות או פתיחת קונסוליות ומרכזי תרבות איראניים בקנדה (מלבד השגרירות באוטווה).[9]
קנדה המשיכה גם להביע את דאגתה מזכויות האדם באיראן, ובמיוחד בנושאים כמו עצמאות הרשות השופטת, מעצר שרירותי, חופש הביטוי, טיפול בנשים וטיפול באנשים המשתייכים למיעוטים דתיים ואתניים, כולל הקהילה היהודית הקטנה שנותרה באיראן וחברי הדת הבהאית.[10][11][12]
היחסים בין קנדה לאיראן התדרדרו באופן דרסטי ביוני 2003 כאשר זהרה קזמי, צלמת עצמאית איראנית-קנדית ממונטריאול, נעצרה בזמן שצילמה מחוץ לכלא בטהראן במהלך הפגנת סטודנטים. כעבור שלושה שבועות היא נהרגה כשהייתה במעצר.[13]
הרשויות האיראניות התעקשו כי מותה היה מקרי, וטענו שהיא מתה משבץ מוחי בזמן שנחקרה. עם זאת, שחרם עזאם, רופא צבאי לשעבר, הצהיר כי בדק את גופתה של קזמי וצפה בסימני עינויים ברורים, כולל שבר בגולגולת, אף שבור, סימני אונס וחבלות בטן קשה. מידע זה נחשף בעניינו של עזאם בבקשת מקלט בקנדה בשנת 2004.[13]
מותה של קזמי במעצר איראני משך תשומת לב בינלאומית רחבה.[14] בגלל אזרחותה המשותפת ונסיבות מותה, הטרגדיה עוררה מחאה רבה. בנובמבר 2003, עיתונאים קנדים לביטוי חופשי כיבדו את קזמי בפרס הזיכרון של טרה סינג הייר, כהוקרה על אומץ לבה בהגנה על חופש הביטוי.[15]
קנדה ניסחה החלטה של האו"ם לגנות הפרות של זכויות אדם באיראן, תוך הבעת דאגה מפני השימוש של איראן בעינויים ובצורות אחרות של ענישה אכזרית, לא אנושית ומשפילה, בפרט הנוהג של קטיעה ומלקות. בתגובה וכדי לשנות את המיקוד, הגיב גולמהוסין אלהם, דובר מערכת המשפט האיראנית, בתגובה וטען כי "לממשלת קנדה יש את מערכת המשפט הכי גרועה, מפגרת וגזענית ביותר." איראן האשימה עוד יותר קצין משטרה קנדי כי ירה בקייוואן טאבש האיראני בן ה-18 ב-14 ביולי בוונקובר, קולומביה הבריטית. קצין המשטרה טען להגנה עצמית לאחר שבני הנוער תקפו אותו לכאורה במצ'טה. איראן גם הציגה דו"ח בן 70 עמודים לפני אימוץ ההחלטה, ובו פירוט הפרות זכויות אדם לכאורה בקנדה, בניסיון להכפיש את התומכת העיקרית בהחלטה.
בתקרית אחרת, בלוגר קנדי-איראני בולט, חוסיין דרחשאן, עוכב על ידי המשטרה בטהראן בשנת 2008 בגלל התבטאויותיו נגד האמונה השיעית, כך לפי הרשות השופטת האיראנית.[16]
ב-17 במאי 2005, קנדה הידקה את מדיניות המעורבות המבוקרת שלה באמצעות הגבלת השיחות עם איראן לארבעה נושאים:
באוקטובר 2005 נשיא איראן, מחמוד אחמדינז'אד, נאם בכנס שכותרתו "העולם ללא ציונות". במהלך הנאום הוא העיר הערות שהתפרשו באופן נרחב כאנטישמיות על ידי הקהילה היהודית והעולם המערבי בכלל. ראש ממשלת קנדה פול מרטין זימן את שגריר איראן בקנדה לנזיפה רשמית.[18]
ב-26 בדצמבר 2006 אימצה מועצת הביטחון של האו"ם פה אחד את החלטה 1737 בדרישה כי איראן תשהה את תוכנית העשרת האורניום שלה או תספוג סנקציות כלכליות. ב-22 בפברואר קבע נגיד המועצה תקנות חדשות על פי חוק האו"ם: תקנות ליישום החלטת האו"ם על איראן. יחד עם הוראות רלוונטיות קיימות בחוק המשלוח בקנדה, בחוק היתרי ייצוא ויבוא וחוק הבטיחות והבקרה הגרעינית, הורו הוראות אלה לקנדה להביא סנקציות כלכליות נגד איראן כפי שהתבקשה בהחלטה 1737. הסנקציות כוללות איסור על כל סחר שעשוי לתרום לפעילות איראן בהעשרה, עיבוד מחדש של מים כבדים או פיתוח מערכות אספקת נשק גרעיני. התקנות עוסקות גם בהקפאת נכסים ובהודעות על נסיעות על ידי גורמים איראניים בקנדה.
ביוני אמר שר החוץ האיראני מנוצ'הר מותכי לסוכנות החדשות של הרפובליקה האיסלאמית כי קנדה "מסתירה כמה מרגלים בשגרירותה בטהראן ומאפשרת להם לברוח". מוטאקי אמר ל-IRNA כי הזהיר את מקבילו הקנדי בעצרת הכללית של האו"ם בשנת 2005 כי "קנדה צריכה להיות מודעת לגבולותיה ולהבין עם איזו מדינה היא מתמודדת." ב-30 בנובמבר 2006 האשים הפרלמנט הנשלט על ידי השמרנים באיראן את שגרירות קנדה בכך שהיא "מאורת מרגלים" עבור ארצות הברית, והשיק שאילתה לחקירה. חברי פרלמנט איראניים נפגשו עם שר המודיעין האיראני Gholam Hossein Mohseni Ejeie כדי לדון בהאשמות.[19]
בשנת 2007 התרחשו מהלכים ליחסים חמים בין המדינות לאחר שבית המשפט העליון באיראן קרא לבדיקה נוספת על מותה של זהרה קזמי, וניסיון להחליף שוב שגרירים. קנדה דחתה שני מועמדים איראניים לאחר שהמודיעין הקנדי טען שהם היו מעורבים במרד הסטודנטים הרדיקלי שהסתער על שגרירות ארצות הברית בשנת 1979. איראן סירבה לסקור את תעודותיו של המועמד הקנדי ג'ון מונדי, מעשה שלטענתו של שר החוץ של קנדה, מקסימה ברנייר, היה "תגמול על דחיית אוטווה את הבחירות המובילות של איראן". בהמשך גורש מונדי מטהראן.[20]
בשנת 2010, תיקונים לחוק המדדים הכלכליים המיוחדים משנת 2004 הגבילו עסקאות פיננסיות ופעילות כלכלית בין קנדה לאיראן הנחשבות מועילות לממשלת איראן.[21] בתגובה לחוק, טורונטו דומיניון בנק סגר מספר חשבונות של לקוחות איראניים-קנדיים כדי לעמוד בסנקציות.[22]
לאחר שכבר הטיל שורה של סנקציות סחר בשנת 2012, הטיל שר החוץ ג'ון ביירד איסורים נוספים והקפיא את כל הסחר שנותר עם איראן. זה הגיע בזמן שהמסחר בין שתי המדינות הסתכם בשווי בסביבות 135 מיליון דולר קנדי (130 מיליון דולר). זה נחקק במחאה על שאיפותיה הגרעיניות של טהראן ורישום זכויות האדם. ביירד צוטט באומרו, "היעדר התקדמות ... מוביל את קנדה לאסור באופן יעיל באופן מיידי על כל היבוא והיצוא מאיראן". נתוני קנדה לשנת 2012 מגלים כי היצוא לאירן היה שווה בערך 95 מיליון דולר, והורכב מדגנים, זרעי שמן ופירות, וכן מוצרים כימיים ומכונות. היצוא האיראני הסתכם ב-40 מיליון דולר, כאשר הפירות, האגוזים והטקסטיל היו הנפוצים ביותר.[23] ביירד העביר את הודעתו בפני קהל מאושר בוושינגטון בכנס השנתי של איפא"ק. ביירד זכה בתשואות על כך שחזר על עמדת הממשלה לפיה המרדף של איראן אחר נשק גרעיני הוא האיום המסוכן ביותר לביטחון העולמי.[24]
בעוד שהנחתו של ביירד היא להגביר את הלחץ עליו עד שממשלתו תיכנע או תתמוטט, ארצות הברית, בריטניה, צרפת וגרמניה נקטו בגישה אחרת. הם התחייבו למשא ומתן עם הממשלה הנוכחית של איראן, והיו מוכנים להתאים לאינטרסים איראניים לגיטימיים. מטרתם היא ליישב את נושא הגרעין, לשלב את איראן בכלכלה הבינלאומית ולתמוך ברפורמה האיראנית. גישתם עולה בקנה אחד עם התמיכה בזכויות האדם האיראניות. בשנת 2003, לאחר שנים של משא ומתן סבלני בין איראן לאיחוד האירופי, איראן הסכימה לכל זה וגם עשתה פתיחה ישירה לארצות הברית. ההסכם נמשך עד 2005, אז השתכנע איתאללה חמינאי כי אירופה מנהלת משא ומתן בחוסר תום לב ורק פועלת למען ארצות הברית, שנשארה עוינת באופן חד משמעי.[25]
ב-7 בספטמבר 2012 (במהלך פסגת ה-APEC ברוסיה 2012) הודיע שר החוץ הקנדי ג'ון ביירד כי קנדה מנתקת את היחסים הדיפלומטיים עם איראן.[26] קנדה ניתקה את הקשרים הדיפלומטיים עם איראן וסגרה את שגרירותה בטהראן, תוך שהיא מצטטת את התמיכה החומרית של איראן במשטר אסד במהלך מלחמת האזרחים הסורית, אי קיום החלטות האו"ם בנוגע לתוכנית הגרעין שלה, המשך איומים על ישראל וחששות לשלומם של דיפלומטים קנדים בעקבות התקפות בשגרירות בריטניה באיראן תוך הפרה של אמנת וינה.[27] בנוסף, קנדה הכריזה רשמית כי המשטר האיראני נותן חסות מדינה לטרור מכוח חוק "צדק לנפגעי טרור".[28] המחלקה הקנדית לענייני חוץ וסחר בינלאומי ייעצה לכל הקנדים שלא לנסוע לאיראן.[29] השירותים הקונסולריים יובטחו על ידי שגרירות קנדה באנקרה, טורקיה ומרכז המשמר והתגובה לחירום של המחלקה. עשרה דיפלומטים קנדים כבר עזבו את איראן כאשר קנדה הודיעה על סגירת שגרירותה.[30] מהלך זה היה צעד נוסף של קנדה לבידוד איראן בנוסף לסנקציות כלכליות.[31]
ראש ממשלת קנדה סטיבן הרפר צוטט באומרו כי ממשלת איראן היא "באופן חד משמעי, סכנה ברורה ונוכחת", וכי "פניית מצפוננו מחייבת אותנו להשמיע דברים נגד מה שהמשטר האיראני עומד בעדו."[32]
לאחר הכרזת קנדה על סגירת השגרירות, הודעה על הכתובת בפרסית הוצבה על דלת שגרירות איראן באוטווה שצוינה: "בגלל ההחלטה העוינת של ממשלת קנדה, שגרירות הרפובליקה האיסלאמית של איראן באוטווה סגורה ואין לה ברירה אלא להפסיק לספק שירותים קונסולריים כלשהם לאזרחיה היקרים."[33]
על פי סקר השירות העולמי של ה-BBC ב–2012, רק 9% מהקנדים רואים את השפעתה של איראן באופן חיובי, כאשר 81% מביעים דעה שלילית.[34] ב"קלגרי הראלד", בירד הבהיר כי הוא 'רואה בממשלת איראן את האיום המשמעותי ביותר לשלום וביטחון גלובלי בעולם כיום'."[35] שגרירות קנדה בטהראן נותרה סגורה, והדיפלומטים האיראניים הוכרזו כאישיות בלתי רצויה, והורו להם לעזוב את קנדה תוך חמישה ימים.[36] ג'יימס ג'ורג', שכיהן כשגריר קנדה באיראן בין 1972 ל-1977, מתח ביקורת על ביירד ואמר "טיפשי לסגור שגרירות בנסיבות אלה."[26]
רמין מהמנפרסט, דובר משרד החוץ האיראני תיאר את ההתפתחות הזו כ"פעולה העוינת של הממשלה הגזענית בקנדה", העוקבת אחר "רדיפת המדיניות המוכתבת על ידי המדיניות הציונית והבריטית".[37] בנוסף, המשרד תיאר את ההחלטה הקנדית כ"התעללות בחוק הבינלאומי" וטען כי ממשלתו של ראש ממשלת קנדה סטיבן הרפר, ידועה כ"מדיניות קיצונית וכושלת". עוד אמר המשרד כי קנדה היא "איום על הביטחון והיציבות הבינלאומית".[38] מחוקק בכיר באיראן, יו"ר ועדת מג'ליס (הפרלמנט) לביטחון לאומי ומדיניות חוץ, אלאדין בורוג'ארדי, טען כי "קנדה נמצאת בשליטתה של בריטניה, ה"מושל" שמונתה על ידי המלכה הבריטית, "וכי קנדה פעלה "בעיוורון" בעקבות בריטניה.[39]
ב-26 בספטמבר 2012, משרד החוץ האיראני המליץ לכל אזרחי איראן שלא לנסוע לקנדה עקב התגברות האסלאמופוביה ואיראנופוביה. יתרה מזאת, המשרד אמר כי מדובר במקרים של מעצרים וגירושים של גולים אירנים בתואנות שונות ואיראנים נשללים מזכויותיהם הבסיסיות להמשיך בפעילותם הרגילה, כולל הזכות לגשת לחשבונות הבנקאיים שלהם ולעשות עסקאות רגילות וכי איראנים נרצחים אך לא נחקרים בשום דרך משמעותית על ידי המשטרה הקנדית.[40][41]
ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, שיבח את קנדה על ההחלטה, וכינה אותה "צעד מוסרי ואמיץ" המעביר מסר לקהילה הבינלאומית כי היא לא יכולה לאפשר "למשטר האפל באיראן להשיג נשק גרעיני". נתניהו קרא לחברים אחרים בקהילה הבינלאומית ללכת בדרכה של קנדה ו"להציב קווים אדומים מוסריים ומעשיים" לאיראן.[42]
נכון ל-13 ביוני 2019 מיוצגים האינטרסים הקנדיים באיראן על ידי השגרירות השווייצרית בטהראן.[43] במקור, איטליה ייצגה את האינטרסים של קנדה עד 2019.[44][45] ב-22 באוקטובר 2013 הסכימה עומאן לשרת אינטרסים איראניים בקנדה בשגרירותה באוטווה לאחר מתן שירותים (יולי 2012 – אוקטובר 2013) עבור בריטניה.[46][47]
ג'סטין טרודו אמר במהלך מערכת הבחירות באוקטובר 2015 שהעלתה אותו לשלטון כי בכוונתו להחזיר את היחסים בין שתי המדינות, בעקבות הסכם הגרעין האיראני, שממשלת הרפר היוצאת התנגדה לו נחרצות.[48]
בעקבות יישום הסכם תוכנית הפעולה המשותפת ב-16 בינואר 2016 על ידי איראן ו-P5 + 1, הודיעה שרת הסחר הקנדית צ'ריסטיה פרילנד ב-5 בפברואר 2016 כי יבוטלו סנקציות כלכליות נגד איראן, אשר יאפשרו לחברות קנדיות לעשות עסקים עם איראן, אך קנדה תשמור על מגבלות היצוא הנוגעות לסחורות וטכנולוגיות גרעיניות וכל מה שיכול לעזור לאיראן בפיתוח טילים בליסטיים. זה כולל גם רשימת יחידים וחברות שמקיימים קשרים עם הממשלה האיראנית. בשנת 2013 בלבד, הטילה ממשלת קנדה (תחת סטיבן הרפר) אמברגו סחר מוחלט על איראן וסנקציות כלכליות והגבלות נסיעות נגד 78 אנשים ו-508 חברות וארגונים.[49]
שר החוץ הקנדי, סטפן דיון, תמך גם בהסרת הסנקציות הכלכליות בקנדה, אך השמיע דאגה מתפקידה של איראן במזרח התיכון, ההתנגדות שלה לישראל, תוכנית הטילים הבליסטיים שלה וההחמרה בזכויות האדם. בנאום במרץ 2016 באוניברסיטת אוטווה אמר דיון כי ניתוק הקשרים הדיפלומטיים עם איראן "לא היה בעל השלכות חיוביות עבור אף אחד" - לא לקנדים, לא לאיראנים, לא לישראלים ולא לביטחון העולמי. הוא גם קרא להתקשר מחדש עם איראן כדי "למלא תפקיד מועיל באזור זה של העולם".[50][51]
טיסה 752 של יוקריין אינטרנשיונל איירליינס הייתה טיסה של חברת התעופה האוקראינית יוקריין אינטרנשיונל איירליינס שהתרסקה בבוקר 8 בינואר 2020, דקות אחדות לאחר המראתה מנמל התעופה הבינלאומי האימאם חומייני בטהראן בירת איראן כשעל סיפונה 176 נוסעים ואנשי צוות, שנספו כולם. המטוס התרסק כתוצאה מפגיעת טיל קרקע-אוויר איראני, ששוגר בטעות. מיד לאחר ההתרסקות פרסמה רשות התעופה האזרחית האיראנית שהמטוס סבל מבעיה טכנית ובהמשך הודו כי מדובר בירי איראני.
רבים מהנספים היו קנדים או קשורים לקנדה[52] והתגובה האיראנית להפלת המטוס עוררה עוינות בקנדה ודריש לפיצויים עבור המשפחות.[53]
ב-24 ביוני 2021, דו"ח רשמי מקנדה הטיל את האשמה על הפלת המטוס על "פזיזות, חוסר יכולת והתעלמות מחפירה בחיי אדם".[54]
ב-7 באוקטובר 2022, הודיע טרודו כי לאנשי המשטר האיראני, כולל משמרות המהפכה והמנהיגים הבכירים שלו - יותר מ-10,000 קצינים וחברים בכירים - תיאסר הכניסה לקנדה בשל מעורבותם בטרור והפרות מערכתיות וגסות של זכויות אדם.[55]
ביוני 2024 הכניסה את משמרות המהפכה של איראן לרשימת ארגוני הטרור[56]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
