Loading AI tools
פזמונאי עברי, מורה ומתרגם ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יחיאל מיכל חָגִיז (22 בנובמבר 1912 – 3 באוגוסט[1] 1960) היה פזמונאי עברי, מורה ומתרגם ישראלי. נודע בעיקר בפזמונו "צאנה צאנה" (1941).
לידה |
22 בנובמבר 1912 ירושלים, האימפריה העות'מאנית |
---|---|
פטירה | 3 באוגוסט 1960 (בגיל 47) |
מוקד פעילות | ישראל |
מקום לימודים | המכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין |
יחיאל בן מרדכי חגיז נולד בירושלים, בן ליוצאי מרכז אירופה (סבו, יצחק חגיז, אימץ עם עלייתו לארץ ישראל בימי העות'מאנים שם משפחה של ידידים יוצאי מרוקו).[2] אמו, שרה פייגה, הייתה בתו של הרב רפאל יונה ראם.
למד בבית המדרש למורים העברי בעירו. בבחרותו הצטרף לתנועת החוגים המרקסיסטיים של מפלגת פועלי ציון שמאל והיה חבר קיבוץ חפציבה.[3] עבד מספר שנים כפועל בניין וחקלאי, ומשנת 1949 היה למורה.
במלחמת העולם השנייה התנדב לצבא הבריטי[4] וניהל את להקת הבידור של פלוגת ההסוואה מס' 1[5] (פלוגת ההסוואה העברית הראשונה) בחיל ההנדסה הבריטי, בצפון אפריקה ובאיטליה. הוא חיבר פזמונים רבים. הִרבה לכתוב גם חיקויים לשירי משוררים ידועים, פרודיות היתוליות ושירי זמר ברוח שירים מפורסמים. בעיקר התפרסמו הפרודיות שלו על שירי אברהם שלונסקי, שזכו בשעתו לתהודה רבה. פזמונו הידוע ביותר, שנכתב בעת שירותו, הוא "צאנה צאנה" (1941). השיר, שהולחן על ידי יששכר מירון (מיכרובסקי), היה ללהיט בארצות הברית ולאחד מהשירים העבריים המוכרים ביותר בעולם. עוד מפזמוניו: "שיר הבאר" ("נרקוד ונבשר / מים מים בבאר") (גם הוא הולחן על ידי מירון).
לאחר שחרורו התגורר ברח' מאפו 24 בתל אביב. ב-1946–47 היה (בין היתר לצד המלחין מירון) ממייסדיה ומנהליה של "גחלילית", להקת התיאטרון העממי מיסודם של החיילים המשוחררים.[6]
בתקופת מלחמת העצמאות היה ממחברי תוכניותיה של הלהקה הצבאית בשירות התרבות של צה"ל; בין היתר היה ממחברי התוכנית "אין ספק!".[7] ועיבד את "חופשה במחנה" על פי "שתי שבתות" למשה שמיר (תש"ט)
ב-1950 הקים ביחד עם הבמאי יעקב מנסדורף (מאנסדאָרף) את "תע"ז" (תיאטרון עממי זעיר) קצר-הימים, מקרב העולים החדשים, שהפיק את הקומדיה "הפונדקאית" ("מירַנדולינה", "שונא הנשים") (אנ') לקרלו גולדוני בתרגומו של חגיז[8] (השחקנית מרים זוהר, שגילמה תפקיד ראשי בהצגה, התקבלה בעקבות זאת לתיאטרון הבימה). במחצית השנייה של 1951 ייסדה קבוצת עולים חדשים את תיאטרון "זיקית" להומור וסאטירה, שחגיז חיבר את פזמוניו[9] ותוכניותיו (בהן "בליצנות גמורה").
חגיז חיבר, עיבד ותרגם שירים, פזמונים ומערכונים. בראשית שנות ה-50 היה חבר הנהלת אקו"ם.[10]
בשנת 1951 ראה אור בהוצאת נ' טברסקי הקובץ "בקצב הזמן", שכינס כמה מפזמוניו.
חגיז פרסם גם תרגומים מיידיש בעיתונות העברית ובקבצים. כמו כן תרגם את כרך ב' של ספרו הנודע של משה גרוסמן, "בארץ האגדית הכשופה: שבע שנות-חיים בברית-המועצות" (1952).
חיבר שיטה מיוחדת להוראת כתיב עברי למבוגרים ("שיטת חגיז"). באמצע שנות ה-50 לימד אותה בבית הספר לפקידוּת "אלפא" בתל אביב. בשנת תשכ"ה, לאחר מותו, ראה אור ספר הלימוד "תורת הכתיב העברי", שחיבר עם ידידו נח גרינשטיין ושהושלם על ידי האחרון.[11]
יחיאל חגיז נפטר ב-1960, בגיל 48.[12] נקבר בבית העלמין קריית שאול.[1]
חגיז היה נשוי לברכה לבית יעלי (גרינשְפּוּן) (1916–1981)[13] ואב לבן, גיל חגיז (Gil Hagiz; 1940–2007), ולבת, רננה (נני) ורד (1943–2003).[14]
אביה של אשתו ברכה, אברהם יעלי (גרינשפון) (1893–1966), היה איש העלייה השנייה, המזכיר הראשון של מועצת פועלי תל אביב וחבר מועצת עיריית תל אביב בשנות ה-20.[15] דודתה (אחות-אביה), חוה יואלית-ורדי (1894–1978), הייתה שחקנית, מורה למשחק ולדיקציה בארץ,[16] ואשתו של דוד ורדי (רוזנפלד) (1893–1973), שחקן, במאי ומורה למשחק, משחקניו הראשונים של תיאטרון הבימה במוסקבה.[17]
קובץ פזמוניו:
ספר לימוד:
תרגום:
מתרגומיו:
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.