חצר (הלכה)
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
בהלכה, כאשר מדברים על חצר, הכוונה היא בדרך כלל לחצר משותפת לכמה בתים הנמצאים בבעלותם של אנשים נפרדים. החצר משמשת את תושבי הבתים לצרכים פרטיים שונים שאינם יכולים להעשות בבתים, וליציאה לשטח הציבורי בעיר. בדרך כלל הייתה החצר פתוחה למבוי שהוא רחוב פרטי צר המיועד לחבר בין כמה חצירות לשטח הציבורי בעיר. החצר מוזכרת בהלכה לגבי כמה דינים, בעיקר לגבי רשויות השבת (שם היא נחשבת לרשות היחיד) ובמשפט העברי. לרוב הדינים אין משמעות לגבי חצר פרטית השייכת לאדם אחד.