חוקי הגזע האיטלקיים
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
חוקי הגזע האיטלקיים, (באיטלקית: Leggi razziali fasciste), היו סדרה של חוקים שפרסמה ממשלתו של בניטו מוסוליני באיטליה הפשיסטית מ-1938 עד 1944 על מנת לאכוף אפליה והפרדה גזעית בממלכת איטליה. הקורבנות העיקריים של חוקי הגזע היו יהודי איטליה והתושבים האפריקאים של האימפריה האיטלקית.[1] [2] [3]
בעקבות נפילת המשטר הפשיסטי באיטליה והפלישה הגרמנית לאיטליה (Fall Achse), ממשלת באדוליו עצרה את החוקים בינואר 1944. בצפון איטליה, הם נשארו בתוקף והוחמרו בשטחים שנשלטו על ידי הרפובליקה הסוציאלית האיטלקית עד סוף מלחמת העולם השנייה.
הראשון והחשוב מבין חוקי הגזע היה ה- Regio Decreto 17 Novembre 1938, Nr. 1728. הוא הגביל את זכויות האזרח של יהודי איטליה, אסרה ספרים שנכתבו על ידי סופרים יהודים, והוציאה יהודים ממשרדים ציבוריים וממוסדות ההשכלה הגבוהה. חוקים נוספים שללו מיהודים את נכסיהם, הגבילו את נסיעותיהם ולבסוף, קבעו את כליאתם בגלות פנימית (בתוך איטליה), כפי שנעשה עבור אסירים פוליטיים. כהכרה הן בתרומתם בעבר והן בעתיד והן על שירותם כנתיני האימפריה האיטלקית, רומא העבירה צו בשנת 1937 שהבדיל את האריתראים והאתיופים מנתינים אחרים של האימפריה הקולוניאלית שזה עתה נוסדה. בממלכת איטליה, אריתראים ואתיופים היו אמורים להיות מכונים כ"אפריקאים" ולא כילידים, כפי שהיה במקרה של שאר העמים האפריקאים שהיו כפופים לשלטון הקולוניאלי של האימפריה האיטלקית.
לפרסום חוקי הגזע קדם מסע עיתונאי ארוך ופרסום "מניפסט הגזע" מוקדם יותר ב-1938, דו"ח מדעי-לכאורה חתום על ידי מדענים ותומכי המפלגה הפשיסטית הלאומית (PNF). בין 180 החותמים על "מניפסט הגזע" היו שני רופאים (S. Visco ו-N. Fende), אנתרופולוג (L. Cipriani), זואולוג ( E. Zavattari ), וסטטיסטיקאי (F. Savorgnan).[4] "מניפסט הגזע", שפורסם ביולי 1938, הכריז על האיטלקים כצאצאים של הגזע הארי. הוא כוון כלפי גזעים שנראו כנחותים (כלומר לא ממוצא ארי). בפרט נאסר על יהודים לעסוק מקצועות חופשיים רבים. על פי חוקי הגזע נאסרו יחסי מין ונישואים בין איטלקים, יהודים ואפריקאים. נאסר על יהודים להחזיק בתפקידים בבנקאות, בממשל ובחינוך, וכן הוחרם רכושם.[5] [6]
ההחלטה הסופית לגבי חוקי הגזע התקבלה במהלך הפגישה של המועצה הפשיסטית העליונה, שהתקיימה בלילה שבין 6 ל-7 באוקטובר 1938 ברומא, בארמון ונציה. לא כל הפשיסטים האיטלקיים תמכו באפליה: בעוד שהפרו-גרמנים, האנטי-יהודיים רוברטו פארינאצ'י וג'ובאני פרציוזי דחפו את החקיקה קדימה, הרי איטלו באלבו התנגד נחרצות לחוקי הגזע. באלבו, במיוחד, לא ראה באנטישמיות כל קשר לפשיזם והתנגד נחרצות לחוקים האנטישמיים.[7] חוקי הגזע אסרו על יהודים את רוב התפקידים המקצועיים וכן אסרו יחסי מין ונישואים בין איטלקים, יהודים ואפריקאים. העיתונות באיטליה הפשיסטית פירסמה מאוד את "מניפסט הגזע", שכלל תערובת של גזענות ביולוגית והיסטוריה; היא הכריזה שהאיטלקים שייכים לגזע הארי, היהודים אינם איטלקים, ושיש צורך להבחין בין אירופאים ללא-אירופים.[8]
בעוד שכמה חוקרים טוענים שזה היה ניסיון של מוסוליני לגייס תמיכה מאדולף היטלר, שהפך יותר ויותר לבעל ברית של מוסוליני בסוף שנות ה-30, ומשערים כי הופעל לחץ עליו להגביר את האפליה הגזעית ואת רדיפת היהודים בממלכת איטליה,[9] אחרים טענו כי הוא שיקף רגשות שהשתרשו מזמן לא רק בפילוסופיה הפוליטית הפשיסטית, אלא גם בתורת הכנסייה הקתולית הפוסט ועידת טרנטו, הכנסייה שנותרה כוח תרבותי רב עוצמה במשטר הפשיסטי של מוסוליני,[10] המייצגת איטלקי ייחודי. טעם של אנטישמיות שבה יהודים נתפסו כמכשול בפני השינוי הפשיסטי של החברה האיטלקית בשל היותם קשורים למה שמוסוליני ראה כדמוקרטיות ליברליות דקדנטיות.[11]