ועידת השלום בפריז שנערכה בין 29 ביולי ל-15 באוקטובר 1946 הביאה לניסוחו של חוזה פריז, אשר נחתם ב-10 בפברואר 1947. בחוזה זה העניקו בעלות הברית לחמש ממדינות הציר "המשניות" – איטליה, רומניה, הונגריה, בולגריה ופינלנד את הזכות לחדש את ריבונותן בתחום יחסיהן הבינלאומיים ולהציע את מועמדותן לחברות באומות המאוחדות. בחוזה נכללו הסדרים בדבר תשלומי פיצויים, התחייבות לשמירה על זכויות מיעוטים אתניים וזכויות הפרט; וכן שינויים טריטוריאליים שכללו את סיום שליטתה של איטליה במושבותיה באפריקה ושינויים בגבולות שבין הונגריה וצ'כוסלובקיה, רומניה והונגריה, ברית המועצות ורומניה, בולגריה ורומניה וברית המועצות ופינלנד. חמש המדינות התחייבו לפעול נגד הופעתם של ארגונים פשיסטיים בתחומן, או כל ארגון אחר, פוליטי, צבאי או צבאי למחצה, שמטרתו לפגוע בזכויות דמוקרטיות. עוד הוסכם כי אזרחי חמש המדינות לא יחויבו בתשלום פיצויים עבור נזקים בגין פעילות פרטיזנית לטובת בעלות הברית, וכי לא יועמדו לדין בגין מעשים אלה.