![cover image](https://wikiwandv2-19431.kxcdn.com/_next/image?url=https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/2/26/EU-Germany.svg/langhe-640px-EU-Germany.svg.png&w=640&q=50)
זכויות להט"ב בגרמניה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
זכויותיהם של לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים (להט"ב) בגרמניה מוגדרות בין המתקדמות ביותר בעולם. במהלך שנות ה-20 ותחילת שנות ה-30 של המאה ה-20, לסביות והומוסקסואלים בברלין היו לרוב מקובלים על ידי החברה הגרמנית בעוד שברים ומועדונים שנוגעים ספציפית לקהל הומוסקסואלי נפתחו,[1] למרות שפעילות הומוסקסואלית גברית בין מבוגרים בהסכמה הפכה לעבירה פלילית על פי סעיף 175 על ידי הקיסרות הגרמנית עוד בשנת 1871. במהלך מלחמת העולם השנייה, גרמניה הנאצית הרחיבה את ההפללה בנושא מה שהוביל לרדיפה ומותם של אלפי הומוסקסואלים. ההרחבות הנאציות בוטלו ב-1960 ופעילות הומוסקסואלית גברית בין מבוגרים בהסכמה הוכשרה בגרמניה המזרחית והמערבית ב-1968 וב-1969 בהתאמה, וגיל ההסכמה (14 שנים) בין זוגות הומוסקסואלים והטרוסקסואלים הושווה בגרמניה המזרחית ב-1988 ובפריסה ארצית בגרמניה המאוחדת בשנת 1991.
![]() | |
גרמניה (ירוק), האיחוד האירופי (ירוק בהיר) | |
מעמד בחוק | חוקי מאז 1968 בגרמניה המזרחית, מאז 1969 בגרמניה המערבית |
---|---|
טרנסג'נדריות | ישנה הכרה בשינוי מגדר מאז 1980, ניתוח להתאמה מגדרית לא נדרש מאז 2011 |
שירות צבאי | לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים מוצהרים רשאים לשרת |
הגנה מפני אפליה | הגנה מוחלטת מפני אפליה על רקע נטייה מינית וזהות מגדרית |
זכויות משפחה | |
הכרה בזוגיות חד־מינית | ישנה הכרה באיחוד אזרחי מאז 2001 ונישואים חד-מיניים מאז 2017 |
אימוץ | ישנה הכרה באימוץ חורג בקרב זוגות חד-מיניים מאז 2005 ואימוץ משותף מאז 2017 |
הצבעה על הצהרת האו"ם | בעד |
נישואים חד-מיניים בגרמניה הפכו לחוקיים ב-1 באוקטובר 2017, לאחר שהבונדסטאג העביר חקיקה שמעניקה לזוגות חד-מיניים זכויות מלאות עבור גישה לנישואים ואימוץ ילדים במשותף ב-30 ביוני 2017.[2] לפני כן, הכרה משפטית בזוגיות חד-מינית הייתה חוקית באמצעות הכרה מוגבלת יותר בשותפויות רשומות, לאחר שעברו הכשרה בשנת 2001. שותפויות אלו סיפקו לרוב (אם לא את כולן) את אותן הזכויות כמו לזוגות נשואים. אימוץ ילד חורג בקרב זוגות חד-מיניים הפך לחוקי לראשונה בשנת 2005 והורחב בשנת 2013 כדי לאפשר למי שנמצא במערכת יחסים חד-מינית לאמץ את הילד שכבר אומץ על ידי בן זוגו.[3]
הגנה משפטית רחבה יותר מפני אפליה על בסיס נטייה מינית וזהות מגדרית משתנה ממדינה למדינה ברחבי גרמניה, אבל אפליה בתעסוקה, מתן סחורות ושירותים, חינוך ובריאות על רקע העילות אסורה באופן מפורש בפריסה ארצית. טרנסג'נדרים בעלי דיספוריה מגדרית החלו להיות רשאים לשנות את המגדר המשפטי שלהם מאז 1980. בשנת 2011 בית המשפט החוקתי הפדרלי של גרמניה פסק שהדרישה מטרנסג'נדרים על פי החוק לעבור ניתוח להתאמה מגדרית ועיקור כדי לשנות את מגדרם המשפטי במסכמי זהות רשמיים עד לאותה עת הוא בלתי חוקתי ובכך, הדרישה בוטלה.[4] בשנת 2020 גרמניה הפכה למדינה ה-5 בעולם שאסרה על ביצוע של הטכניקות הפסאודו-מדעיות של טיפול המרה בחוק.[5]
גרמניה ידועה לעיתים קרובות כאחת המדינות בעלות תנאי מחיה הטובים ביותר עבור להט"ב בעולם.[6][7] סקר שנערך על ידי מרכז המחקר פיו בשנת 2013 חשף שרוב של 87% מהנסקרים הגרמנים הצהירו שהומוסקסואליות אמורה להתקבל על ידי החברה, נתון שהיה השני בגובהו ב-39 המדינות שנשאלו, אחרי ספרד עם 88%.[8] בשנת 2008 ברלין כונתה על ידי העיתון הבריטי אינדפנדנט כאחת הערים הטובות ביותר עבור להט"ב בעולם.[9] ראש עיריית ברלין ונשיא הבונדסראט לשעבר, קלאוס ווברייט, ידוע כאחד הגברים ההומוסקסואלים המפורסמים ביותר בגרמניה,[10] לצד ראש עיריית המבורג לשעבר אולה פון בויסט, שר הבריאות לשעבר ינס שפאן,[11] שר החוץ וסגן הקנצלר לשעבר גידו וסטרוולה,[12] שרת המשרד לאיכות הסביבה, שמירת הטבע ובטיחות גרעינית לשעבר ברברה הנדריקס (אנ'),[13] מנחה הטלוויזיה האפה קרקלינג, הקומיקאית הלה וון סינן (אנ'),[14][15] והעיתונאית אן וויל (אנ').[16] בשנת 1981 נוסדה האקדמיה "Akademie Waldschlösschen" (אנ') כמרכז כנסים לחינוך מבוגרים ליד העיר גטינגן שבמשך השנים הפכה למרכז רשת לאומי עבור התכנסות של מורים ועורכי דין שמוגדרים כלהט"ב, אבות הומוסקסואלים וקבוצות סטודנטים הומוסקסואליות ולסביות מרחבי אוניברסיטאות בגרמניה. פעילי זכויות להט"ב גרמניים ידועים כוללים את במאי הקולנוע רוזה פון פראונהיים (אנ') שהסרט שלו "זה לא ההומוסקסואל הוא מי שסוטה, אלא החברה בה הוא חי" משנת 1971 (אנ'), ידוע כמי שעורר את תנועת שחרור זכויות ההומוסקסואלים המודרנית במדינה.[17]