ולדימיר הראשון, נסיך קייב
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ולדימיר הראשון (סביב 960–1015), הידוע גם בכינויים "ולדימיר הגדול", "ולדימיר הקדוש", "ולדימיר המנצר" ו"השמש האדומה". היה מלך רוס של קייב החל בשנת 982 ועד מותו. ולדימיר הראשון היה בנו מחוץ לנישואין של סוויאטוסלאב איגורוביץ' ושל מלושה, שפחתה של אשתו של סוויאטוסלאב, הנסיכה אולגה. אחיו היו יארופולק ואולג.
 | |||||||||
| לידה | 958 | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
1015 (בגיל 57 בערך) ברסטובה, רוס של קייב  | ||||||||
| מדינה | רוס של קייב | ||||||||
| מקום קבורה |
כנסיית המעשרים | ||||||||
| בת זוג | היו לו מספר נשים | ||||||||
| שושלת רוריק | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
  | |||||||||
בשנת 972 נהרג סוויאטוסלאב בקרב, ומיד עם מותו החל מאבק על כס השלטון בין שלושת האחים. אולג נרצח בידי אחיו הבכור יארופולק, וולדימיר ברח מחשש לחייו למלך נורווגיה, שהיה קרוב משפחתו מצד אביו. שם אסף כוחות צבא במשך 10 שנים וב-982 שב לנובגורוד כדי לדרוש את השלטון מאחיו. ואכן, כעבור מספר חודשים הביס צבאו את שרי המלחמה של יארופולוק, וולדימיר תפס את מקומו כשליט נסיכות קייב.
ולדימיר המשיך את מסורת עבודת האלילים של אבותיו, ובנה פנתיאון ל-6 האלים המרכזיים (פולוס, חורס, דג'דג'בוג, סטריבוג, סמרגל ומוקוש). הוא אף הגדיל לעשות, וחידש את מנהג קורבנות האדם לאלילים אלו.
יחד עם זאת היה ולדימיר קשוב למתרחש בעולם, והבין שעל הנסיכות להצטרף למגמה ההולכת ומתחזקת של מונותאיזם. עדויות בכתובים מעידות על כך שהוא הזמין לחצרו נציגים של היהדות, הנצרות והאסלאם. לאחר שיחות ודיונים עם כל אחד מאלה, בחר ב"פילוסוף היווני".
קיימות מספר גרסאות לסיבה שבגינה בחר ולדימיר דווקא בנצרות. הגרסה הרשמית והנפוצה ביותר טוענת כי ולדימיר חשש מהאימפריה הביזנטית הנוצרית ומאיומים שקיבל ללא הרף מכיוון קונסטנטינופול. הגרסה העממית והמפורסמת לא פחות היא שוולדימיר בחר בנצרות משיקולים פרקטיים בהרבה: הוא ידע שלא יהיה קל להפיץ דת מונותאיסטית חדשה - אך על אחת כמה וכמה דת שאוסרת בתכלית האיסור אכילת בשר חזיר ושתיית אלכוהול, איסורים שידע כי לעולם לא יתקבלו על ידי בני עמו.
ולדימיר זכה לכינויו לאחר שקיבל על עצמו את הנצרות היוונית-אורתודוקסית (בשנת 988 לספירה) וכפה אותה על העם כולו.
בימיו עלתה העיר קייב לגדולה והערים הרוסיות האחרות קיבלו עליהן את מרותה.