התפרצות מימית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
התפרצות מֵימִית (באנגלית: Limnic Eruption, נקרא גם היפוך אגמי) היא סוג נדיר יחסית של אסון טבע, בה כמות ניכרת של פחמן דו-חמצני מומס מתפרצת באופן פתאומי מתוך מימי האגם העמוקים, ובתוך כך גורמת לחנק של בעלי חיים בסביבה, כולל בני אדם. התפרצות שכזו יכולה גם לגרום לצונאמי באגם מפני שעליית ה- CO2 מזעזעת ומסיטה את המים. חוקרים סבורים כי ההתפרצות יכולה להיגרם כתוצאה מרעידת אדמה, פעילות וולקנית, או פיצוץ עז.
אגמים בהם קרו תופעות של התפרצות מימית נקראים לפעמים "אגמים מתפוצצים".
כיום ידוע על שלושה אגמים המועדים להתפרצות מימית בשל פחמן דו-חמצני המצטבר בתחתיתם: אגם ניוס ואגם מונון בקמרון (בשניהם תועדה התפרצות), ואגם קיוו בגבול רואנדה-הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, בו מצטבר בנוסף לפחמן גם גז מתאן.
מקור הגזים באגם הוא בגוף מגמטי פעיל הנמצא מתחת לאגם, ופולט פחמן לתוך המים. באגמים בהם אין ערבוב בין שכבת המים העליונה והתחתונה, הפחמן מומס במים ומצטבר בתחתית האגם, כשלחץ המים שומר את המים הרווים בפחמן בתחתית האגם בדומה לגזים הכלואים בבקבוק סודה. במצב זה האגם נמצא במצב לא יציב, אך עדיין דרוש אירוע שיגרום ל"היפוך" האגם ולשחרור הגזים. אירוע כזה יכול להיות רעידת אדמה, התפרצות געשית, או אף סופת גשמים, הגורמים לערבוב שכבות המים. המים הרווים בגז מתחתית האגם עולים למעלה, וללא לחץ המים משתחרר הגז לאוויר. התפרצות כזו מביאה לתנועה חריפה של המים שעשויה לגרום לצונאמי באגם.