התחמשות גרמניה בין שתי מלחמות העולם
תהליך ההתחמשות המסיבי של גרמניה לפני מלחמת העולם השנייה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
התחמשות גרמניה בין שתי מלחמות העולם (בגרמנית: Aufrüstung) הייתה מדיניות ופרקטיקה של חימוש מחדש שבוצעה על ידי גרמניה מ-1918 עד 1939, תוך הפרה של חוזה ורסאי שדרש את פירוק הנשק הגרמני לאחר מלחמת העולם הראשונה כדי למנוע ממנה לפתוח במלחמה נוספת. החימוש התחיל בבסיס קטן, סודי ובלתי פורמלי זמן קצר לאחר חתימת ההסכם, אך הורחב באופן גלוי ומסיבי לאחר עליית המפלגה הנאצית לשלטון ב-1933.
למרות קנה המידה שלו, החימוש הגרמני המחודש נותר כחשאי ברובו, שבוצע באמצעות ארגוני חזית כמו מועדוני רחפנים להכשרת טייסים וקבוצות מיליציות כמו הSA הנאציות. חברות חזית כמו MEFO הוקמו כדי לממן את החימוש מחדש על ידי ביצוע פקודות מסיביות עם Krupp, Siemens, Gutehofnungshütte ו-Rheinmetall בכדאי ליצור נשק האסור על פי חוזה ורסאי.
קרל פון אוסייצקי חשף את מציאות החימוש הגרמני ב-1931 וגילוייו זיכו אותו בפרס נובל לשלום לשנת 1935. אך בעקבות חשיפותיו הוא נכלא ועונה על ידי הנאצים, ומת משחפת ב-1938.[1] גילוייו של אוסייצקי הובילו את מדיניות החימוש מחדש בבריטניה הגדולה, שהסלימה לאחר שאדולף היטלר הוציא את גרמניה מחבר הלאומים ומועידת הפירוק העולמית ב-1933.[2]
למרות אזהרותיהם של אוסייצקי, וינסטון צ'רצ'יל ואחרים, הממשלות ברחבי אירופה לא הצליחו לזהות ולהגיב ביעילות לסכנה הפוטנציאלית שנשקפת מהחימוש המחודש של גרמניה.[3]
מחוץ לגרמניה, תנועת פירוק נשק העולמית הייתה פופולרית לאחר מלחמת העולם הראשונה והדמוקרטיות של אירופה המשיכו לבחור ממשלות שתמכו בפירוק הנשק גם כשגרמניה המשיכה בחימוש מחדש. עד סוף שנות ה-30, הצבא הגרמני היה מסוגל להכריע את שכנותיו והכיבושים הגרמניים המהירים של פולין, דנמרק, נורווגיה, הולנד, בלגיה, לוקסמבורג וצרפת הוכיחו עד כמה שכנותיה של גרמניה לא היו מוכנות להגן על עצמם.