השפעות פיצוץ גרעיני
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ההשפעה של פיצוץ גרעיני על סביבתו הקרובה הרסנית לאין שיעור מהשפעתו של פיצוץ קונבנציונלי. האנרגיה המשוחררת עקב פיצוץ גרעיני המתרחש בטרופוספירה היא:
- אנרגיית פיצוץ - 50-40% מהאנרגיה הכוללת
- קרינה תרמית - 50-30% מהאנרגיה הכוללת
- קרינה מייננת - 5% מהאנרגיה הכוללת
- נשורת גרעינית - 10-5% מהאנרגיה הכוללת
ברם, כתלות בתכנון הנשק ובסביבה בה נוסה, פילוג האנרגיה שלעיל יכול לגדול או לקטון עד לביטול מוחלט. השפעת הפיצוץ היא תוצאה של כמויות אדירות של אנרגיה בכל הספקטרום האלקטרומגנטי. אופי הסביבה בה מתרחש הפיצוץ קובע כמה אנרגיה היא אנרגיית פיצוץ וכמה היא אנרגיית קרינה. סביבה תת-מימית יוצרת סביב הפצצה אזורים צפופים יותר, אשר קולטים יותר אנרגיה ויוצרים גלי הדף חזקים יותר, אך בד בבד מגבילים את אזור ההשפעה.
האנרגיה המשתחררת בעת פיצוץ גרעיני היא מיליוני פעמים חזקה יותר מזו המשתחררת בעת פיצוץ רגיל. הטמפרטורה בעת הפיצוץ נמדדת רגעית בעשרות מיליוני מעלות 20 קילומטר רדיוס
חלק מהאנרגיה המשתחררת בעת פיצוץ גרעיני משתחררת כקרינה חודרת. כאשר קיים חומר סובב כמו אוויר, סלעים או מים הקרינה מחממת את החומר במהירות לטמפרטורת שווי משקל. הדבר גורם לרתיחה של החומר הסובב והתפשטותו המהירה. אנרגיה קינטית הנוצרת על ידי ההתפשטות תורמת להיווצרות גל הדף. כאשר הפיצוץ הגרעיני מתרחש באוויר בקרבת גובה פני הים, רוב האנרגיה המשוחררת יוצרת גל הדף אשר מתרחב בצורת כדור ממרכז הפיצוץ. קרינה תרמית חזקה באזור מרכז הפיצוץ יוצרת כדור אש ואת ענן הפטרייה. בעת פיצוץ בגובה רב יותר, בשל צפיפות נמוכה יותר של האוויר, משתחררת יותר אנרגיה כקרינת גמא מייננת וכקרני רנטגן ולא כגל הדף.
בשנת 1945 הייתה סברה בקרב מדענים, אשר פיתחו את כלי הנשק הגרעיניים הראשונים, כי קיימת אפשרות שפיצוץ גרעיני גדול מספיק יוכל להבעיר את האטמוספירה של כדור הארץ. תגובה גרעינית של שני אטומי חנקן תייצר אטום פחמן ואטום חמצן בנוסף לאנרגיה שתשתחרר בתגובה. אנרגיה זו תחמם את החנקן הנותר במידה מספקת על מנת להמשיך את התגובה עד שכל אטומי החנקן יתכלו. הדבר הוכח עד מהרה כלא סביר עד בלתי אפשרי,[1] אך הסברה המשיכה להתקיים כשמועה במהלך שנים רבות.