השם המפורש
שמו היחיד של אלוהים ביהדות, בשונה משאר השמות שמהווים כינוי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
השם המפורש או השם המיוחד, ביהדות, הוא שמו היחיד של אלוהים שמתייחס אליו עצמו, בשונה מכינויים אחרים, שמתארים הנהגות מסוימות שלו, ולכן יש לנהוג בו כבוד מיוחד. מקובל לזהות את השם המפורש עם שם יהוה (נקרא גם: אדוני, שם הויה, או רק השם; נכתב גם: ה', ד', י"י, ײ, ידוד, או יקוק), אך יש המזהים את השם המפורש עם שמות אחרים הנזכרים כגון השמות המכונים "שם בן י"ב", "שם בן מ"ב" או "שם בן ע"ב".
אין לבלבל ערך זה, העוסק בשם האלוהים בדתות מונותאיסטיות ומשמעותו, עם הערך "יהוה", העוסק באלוהות קדומה בישראל, יהודה ושאר הלבנט.
המונח "יי" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו יי (פירושונים).
גם בנצרות יש התייחסות מיוחדת לשם יהוה, הנקרא טטרגרמטון (ביוונית: τετραγράμματον, ידוע גם כשם בן ארבע אותיות).