השוק האירופי האחיד
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
השוק האירופי האחיד (באנגלית: European Single Market) הוא שוק פנימי ומשותף, המורכב מ-27 המדינות החברות באיחוד האירופי, שווייץ (באמצעות אמנות דו-צדדיות), איסלנד, ליכטנשטיין ונורווגיה באמצעות ההסכם על האזור הכלכלי האירופי. השוק האירופי האחיד מבקש להבטיח תנועה חופשית של סחורות, הון, שירותים ואנשים, המכונים יחד "ארבע החירויות"[1].
למספר מועמדים פוטנציאליים להצטרפות לאיחוד יש הסכמי ייצוב והתאחדות עם האיחוד האירופי, המאפשרים השתתפות מוגבלת במגזרים נבחרים בשוק האירופי האחיד, כולל אלבניה, בוסניה והרצגובינה, קוסובו, מונטנגרו, צפון מקדוניה וסרביה. בנוסף, באמצעות שלושה הסכמים פרטניים על אזור סחר חופשי עמוק ומקיף (Deep and Comprehensive Free Trade Area) עם האיחוד האירופי, מדינות ברית המועצות לשעבר, גאורגיה, מולדובה ואוקראינה, קיבלו גישה מוגבלת לשוק האחיד בסקטורים נבחרים. לטורקיה יש גישה לתנועה חופשית של כמה סחורות באמצעות חברותה באיחוד המכס האירופי – טורקי[2].
השוק נועד לתרום להגברת התחרות, להגברת ההתמחות, לחיסכון בקנה מידה גדול יותר, המאפשר לסחורות ולגורמי ייצור לעבור לאזור בו הם בעלי הערך הרב ביותר, ובכך לשפר את יעילות הקצאת המשאבים. כמו כן, הוא נועד להניע אינטגרציה כלכלית לפיה הכלכלות הנפרדות של המדינות החברות בשוק משתלבות בכלכלה אחת בכל רחבי האיחוד האירופי. מחצית מהסחר בסחורות באיחוד האירופי מכוסה על ידי חקיקה להרמוניזציה על ידי האיחוד האירופי. יצירת השוק הפנימי כשוק ללא מגבלות הוא תהליך מתמשך, ששילוב ענף השירותים עדיין לא הושלם. יש בו גם אלמנט בינלאומי הולך וגדל, כאשר השוק מיוצג כגוף אחד במשא ומתן על הסכמי סחר בינלאומיים[3].
הממלכה המאוחדת עזבה את השוק האירופי האחיד, בנוסף לאיחוד האירופי, ב-31 בדצמבר 2020 (אף על פי שהייתה לה אפשרות להישאר בו כמו שווייץ, איסלנד, ליכטנשטיין ונורווגיה שאינן חברות באיחוד האירופי אך חברות בשוק האירופי האחיד)[4].