Loading AI tools
הרכבת התחתית של מדריד, ספרד מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרכבת התחתית של מדריד (ספרדית: Metro de Madrid), בירת ספרד, היא בין מערכות הרכבת התחתית הגדולות בעולם ובין עשר המערכות הארוכות בעולם. המערכת שהוקמה בשנת 1919 היא השנייה בגודלה באירופה, אחרי זו של לונדון, והיא משרתת כשישה מיליון תושבים במטרופולין של מדריד. כיום כוללת המערכת 231 תחנות ומסלולים באורך כולל של 282.5 קילומטרים.
מידע כללי | |
---|---|
מדינה | ספרד |
עיר | מדריד |
מפעיל | הקהילה האוטונומית של מדריד ועיריית מדריד |
מידע על ההקמה | |
פתיחת המערכת | 1919 |
מידע על המערכת | |
אורך המערכת | 282.5 ק"מ |
רוחב המסילה | 1,445 מ"מ |
מספר נוסעים ביום | 1.87 מיליון (ממוצע) |
מספר נוסעים בשנה | 685 מיליון[1] |
מספר הקווים | 13 |
מספר התחנות | 231 |
www | |
תרשים המערכת | |
כולל את קווי הרכבת הקלה של מדריד | |
פרישת מערכת הרכבת התחתית מאפשרת גישה לכל אזורי העיר מדריד ולמרבית פרבריה, וכן קישור למערכי התחבורה הנוספים במטרופולין. במסגרת תוכניות הפיתוח של המערכת מתוכננת פתיחתם של שני קווים חדשים והארכתם של קווים קיימים, למתן כיסוי רחב יותר של פרברי העיר, וכן מודרניזציה של תחנות המערכת הישנות והתאמתן לסטנדרטים החדשים.
הרכבת התחתית במדריד מקושרת היטב לאמצעי התחבורה הנוספים בעיר ומאפשרת מעבר פשוט ונוח בין כל שתי נקודות בעיר ובפרבריה. המערכת מקושרת לשתי תחנות הרכבת הגדולות במדריד - אטוצ'ה וצ'מרטין, המאפשרות מעבר לשרות הרכבות הספרדי ולרכבת הפרברית של מדריד. כמו כן, כוללת הרכבת התחתית לא פחות מ-20 תחנות קישור לקווי הרכבת הפרברית ושלוש תחנות המקושרות לרכבת הקלה של מדריד, המובילה לפרבריה המערביים של העיר. הרכבת התחתית מקושרת גם לתחנת פרינצ'יפה פיו (Príncipe Pío), לשעבר תחנת הרכבת הצפונית של העיר, אשר משמשת כיום כבסיס אוטובוסים בין-עירוניים מרכזי. בשנת 2007 הוארך מסלולו של קו עד לטרמינל 4 של נמל התעופה מדריד-בראחס, ובכך הושלם למעשה קישורה של הרכבת התחתית במדריד לכל אמצעי התחבורה המובילים אל העיר וממנה.
רשות התחבורה האזורית מחלקת את הקהילה האוטונומית של מדריד למספר אזורים תפעוליים בצורת טבעות המקיפות את מרכז העיר מדריד בקטרים שונים. טבעת A כוללת את מרכז העיר, טבעות B2, B1 ו-B3 מרוחקות יותר מהעיר (בסדר עולה ביחס למרחק) וכוללות את שוליה הרחוקים ופרבריה, וטבעות C1 ו-C2 כוללות ערים הנמצאות מחוץ למטרופולין מדריד אך בגבולות הקהילה האוטונומית.
בנוסף לחלוקה זו, קיימת חלוקה לאזורים של החברה המפעילה את הרכבת התחתית:
במרבית הקווים העוברים מאזור A לאזור B1 יש צורך בהחלפת רכבות, מכיוון שתדירות הרכבות בטבעות החיצוניות נמוכה מזו של הרכבות בטבעת A המרכזית.
תעריפי הכרטיסים נקבעים לפי חלוקת האזורים התפעוליים של הרכבת התחתית. כרטיס רגיל משמש לנסיעה בודדת בגבולות אחד האזורים התפעוליים, וכרטיס במחיר כפול משמש לנסיעה בין שני אזורים או יותר. כל סוגי הכרטיסים מאפשרים מעבר בין קווי הרכבת השונים, ותקפים מעת העברתם בקורא כרטיסים בתחנת הכניסה ועד העברתם בקורא כרטיסים בתחנת היציאה או למשך שלוש שעות, המוקדם מבין השניים.
הרכבת מציעה גם כרטיסיות מוזלות של 10 נסיעות בודדות וכרטיסים תקופתיים - לחודש או לשנה - התקפים לאזור MetroMadrid או לכל המערכת. כמו כן, קיימים כרטיסים תקופתיים למשך 1, 3, 5 או 7 ימים המיועדים לתיירים, ומאפשרים נסיעות בלתי מוגבלות באזור MetroMadrid או בכל המערכת. בתחנות הרכבת התחתית בנמל התעופה קיים היטל נוסף בגובה מחיר נסיעה בודדת.
הרכבת התחתית פועלת בכל ימות השנה בין השעות 06:00 בבוקר ל-01:30 בלילה. בשעות השיא בבוקר פועלות הרכבות בתדירות של 3-4 דקות, בשעות השיא בצהריים בתדירות של רכבת לשבע דקות, ולאחר חצות יורדת התדירות ל-15 דקות בין רכבת לרכבת. במרבית התחנות מותקנים שעונים דיגיטליים המציגים את הזמן שנותר עד להגעת הרכבת הבאה לתחנה.
קו | תחנות קצה | פתיחה | אורך | חתך | תחנות | אורך רציף |
---|---|---|---|---|---|---|
פינר דה צ'מרטין (Pinar de Chamartín) ↔ ולדקארוס (Valdecarros) | 1919 | 23.9 ק"מ | צר | 33 | 90 מ' | |
לאס רוסאס (las Rosas) ↔ קואטרו קמינוס (Cuatro Caminos) | 1924 | 9.5 ק"מ | צר | 16 | 60 מ' | |
וילורדה אלטו (Villaverde Alto) ↔ מונקלואה (Moncloa) | 1936 | 15.1 ק"מ | צר | 18 | 90 מ' | |
ארגואלס (Argüelles) ↔ פינר דה צ'מרטין (Pinar de Chamartín) | 1944 | 16.0 ק"מ | צר | 23 | 60 מ' | |
אלמדה דה אוסונה (Alameda de Osuna) ↔ קאסה דה קאמפו (Casa de Campo) | 1968 | 23.2 ק"מ | צר | 32 | 90 מ' | |
מעגלי | 1979 | 23.5 ק"מ | רחב | 28 | 115 מ' | |
פיטיס (Pitis) ↔ הוספיטל דה אנרס (Hospital del Henares) | 1974 | 18.8 ק"מ | רחב | 22 | 115 מ' | |
נואבוס מיניסטריוס (Nuevos Ministerios) ↔ נמל התעופה בראחס, טרמינל 4 (Aeropuerto T4) | 1998 | 16.4 ק"מ | רחב | 8 | 115 מ' | |
אררה אוריה (Herrera Oria) ↔ ארגנדה דל ריי (Arganda del Rey) | 1980 | 38.0 ק"מ | רחב | 26 | 115 מ' | |
הוספיטל אינפנטה סופיה ( Hospital Infanta Sofía) ↔ פוארטה דל סור (Puerta del Sur) | 1961 | 24.0 ק"מ | רחב | 20 | 115 מ' | |
פלאסה אליפטיקה (Plaza Elíptica) ↔ לה פסטה (La Peseta) | 1998 | 5.3 ק"מ | רחב | 6 | 115 מ' | |
MetroSur (מעגלי) | 2003 | 40.7 ק"מ | רחב | 28 | 115 מ' | |
בית האופרה (Ópera) ↔ פרינצ'יפה פיו (Príncipe Pío) | 1925 | 1.1 ק"מ | צר | 2 | 60 מ' |
הקו הראשון של הרכבת התחתית במדריד נפתח ב-19 באוקטובר 1919 וכלל 8 תחנות לאורך 3.5 קילומטרים. הקו הראשון נבנה בחתך צר ורציפי התחנות היו באורך 60 מטרים. במהלך השנים הבאות הורחב הקו ונפתחו שני קווים נוספים, עד שבשנת 1936 כללה המערכת שלושה קווים מלאים (, ו-) וקו קישור () בין בית האופרה לתחנת הרכבת הצפונית בעיר (כיום תחנת Príncipe Pío). במהלך מלחמת האזרחים הספרדים, שימשו כל תחנות הרכבת התחתית כמקלטים מפני מתקפות אוויריות.
לאחר מלחמת האזרחים ומלחמת העולם השנייה, נמשכו עבודות פיתוח הרכבת התחתית שלב אחר שלב. בשנת 1944 נחנך קו הרכבת הרביעי ובשנות השישים נבנה הקו החמישי בחתך צר אך עם תחנות באורך 90 מטרים. בסמוך להשלמת הקו החמישי, הוארכו רציפי תחנות קו ל-90 מטרים.
בתחילת שנות השבעים המשיכה הרכבת להתפתח במענה לגידול האוכלוסין ולתהליך הפרבור במדריד. תוכננו קווים חדשים בעלי רציפים באורך 115 מ' וכן הורחבו הקווים ו-. קו רכבת שפעל בשולי העיר הוארך עד למרכז העיר, חובר למערכת המרכזית והפך לקו . ב-1979 הוביל ניהול כושל למשבר ולביטולן של תוכניות רבות שטרם יצאו לפועל. לאחר השלמתן של התוכניות שהיו בעבודה היה אורך מסילות הרכבת התחתית כ-100 קילומטרים.
בתחילת שנות התשעים עברה המערכת לניהולו של גוף ציבורי - Metro de Madrid, וחודשו עבודות הפיתוח והבניה. קווים , ו- הוארכו ונבנה קו שיצא לפרברי העיר. קו התמזג לתוך קו ונבנה קו 15px חדש שיצא ממרכז העיר לכיוון נמל התעופה בראחס. קו שנבנה היה הראשון לצאת משולי העיר והגיע לשתי ערים בפרברי מדריד.
בעשור הראשון של המאה ה-21 עברה מערכת הרכבת התחתית שדרוג משמעותי, נבנו כ-50 קילומטרים חדשים של מנהרות רכבת תחתית, בהן גם המשכו של קו עד לנמל התעופה וקו החדש, שנקרא גם MetroSur (מטרו-דרום) ומהווה קו לולאה בפרבריה הדרומיים של מדריד. קו הלולאה נחנך ב-11 באפריל 2003 וכלל 41 קילומטרים של מנהרות ו-28 תחנות חדשות הכוללות תחנת קישור לקו המוביל למרכז העיר.
מרבית מאמציה של הקהילה האוטונומית של מדריד בתחום התחבורה מושקעים בהרחבה ופיתוח הרכבת התחתית. במהלך השנים 2003 - 2007, הושקה תוכנית בעלות של מיליארדי דולרים שהרחיבה או האריכה את מרבית קווי הרכבת התחתית. במהלך התוכנית נבנו 90 קילומטרים חדשים של מסילות וכ-80 תחנות חדשות. התוכנית חיברה למערכת הרכבת התחתית אזורים חדשים רבים בעיר וכן את פרבריה המזרחיים והצפוניים. כתוספת של הרגע האחרון, הוארך גם קו לטרמינל 4 החדש של נמל התעופה.
במהלך מחזורי הבנייה השונים של המערכת, יושמו טכניקות ותכנונים שונים לבניית תחנות הרכבת התחתית. התחנות הישנות שתוכננו בחתך צר הן בדרך כלל קטנות וצפופות יותר, בדומה לרכבת התחתית של פריז. תחנות אלו עוטרו בריצופים שהשתנו מתחנה לתחנה, אך מרביתן עברו שיפוץ בשנים האחרונות והותאמו לסגנון התחנות החדשות. התחנות שנבנו בין שנות השבעים לתחילת שנות התשעים היו מרווחות יותר וקירותיהן נצבעו בגווני חום בהיר.
התחנות החדשות יותר נבנו בתכנון מרווח הרבה יותר, ונהוג להחשיבן בין התחנות הטובות בעולם בשל התאורה הכמו-טבעית בהן ובשל המעברים הרחבים. קירות התחנות החדשים צבועים בצבעים בהירים ואחידים, כאשר מספר תחנות מעבר צבועות בצבע לבן.
מרבית התחנות כוללות שני רציפים, אחד לכל כיוון נסיעה, ומעטות מהן כוללות רציף מרכזי בנוסף לשני רציפים הצדדיים, המיועדים ליציאה, בשיטה שיושמה במקור בברצלונה ונהוג לכנותה הפתרון הספרדי. תחנות בודדות כוללות רציף מרכזי בלבד המשמש לכניסה וליציאה מהרכבות בשני כיווני הנסיעה.
מספר תחנות במערכת כוללות רציף מרכזי ורציף צד בודד, המשמשים בדרך כלל בתחנות מעבר בין הרכבת התחתית ממרכז העיר לבין רכבת קטנה יותר היוצאת לכיוון הפרברים. בנוסף, שתי תחנות - פרינצ'יפה פיו (Príncipe Pío) וקאסה דה קאמפו (Casa de Campo) כוללות מעבר בין-רציפי המאפשר מעבר מהיר בין שני קווי רכבת שונים.
מראשית דרכה של מערכת הרכבת התחתית, שימשו אותה רכבות שיוצרו על ידי חברת CAF (ראשי תיבות של Construcciones y Auxiliar de Ferrocarriles - ייצור ושירות לרכבות) הספרדית, ועובדה זו קיבלה משנה תוקף במהלך שלטונו הדיקטטורי של פרנקו. עם זאת, בשנים האחרונות נרכשו רכבות גם מחברת אנסלדוברדה (Ansaldobreda) האיטלקית.
לכל יחידה ניידת במערכת הרכבת התחתית יש צירוף זיהוי ייחודי המבדיל אותה משאר היחידות. הצירוף הייחודי כולל:
במסגרת תוכנית החומש 2007–2011[8] מתוכננת פתיחתם של שני קווים חדשים במערכת הרכבת התחתית, שיחברו את מרכז העיר לפרבריה.
בשנים הקרובות צפויים חלק מקווי המערכת להתארך לכיוון פרברי העיר ולתת כיסוי גבוה יותר של אזור המטרופולין.
בשנים הקרובות יושקעו כ-960 מיליון אירו בשדרוג ושיפור התחנות והתשתיות הקיימות במערכת. במסגרת השדרוג יושם דגש על נושא הנגישות בתחנות, יותקנו מעליות וגרמי מדרגות נעות חדשים, לצד הסרה של מכשולים אדריכליים קיימים כגון מדרגות והתקנת ריצוף משופר. בתחום הבטיחות יותקנו מערכות כיבוי אש חדשות בתחנות ובמתקני הרכבת, יוכשרו יציאות חירום ונתיבי מילוט חדשים וישודרגו מרכזי הבקרה של הרכבת. כמו כן, תשופר פעילות הרכבת בפן הטכני, שיכלול החלפת מסילות ישנות בחדשות, הקמת חדרי שירות חדשים ושיפוץ המוסכים וסדנאות הרכבת.
עיינו גם בפורטלים: | |||
---|---|---|---|
פורטל תחבורה | |||
פורטל רכבות |
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.