הפרעות אכילה בגברים
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הפרעות אכילה בגברים (באנגלית: Men's eating disorders) הן הפרעות אכילה המהוות תוצר של לחץ חברתי המתבטא באמצעות אמצעי המדיה השונים, בדומה להפרעות אכילה בנשים. על אף הדמיון בין גברים לנשים, התגובה ללחץ חברתי זה משתנה בין המינים.
בספרות המחקרית מתקיימת לה אינטראקציה בין מגדר, דימוי גוף והפרעות אכילה, כאשר יותר נשים לוקות בהפרעות אכילה מגברים. הטיה זו מקורה בכללי האבחון להפרעות האכילה שמותאמים יותר לנשים מאשר לגברים. בשל כך, מעט גברים יאובחנו כלוקים בהפרעות אכילה וזאת מפני שקיים שוני מגדרי בין ביטויים של הפרעות האכילה בגברים ולנשים. אף על פי שרוב הגברים לא יהיו בסכנה ללקות בהפרעות אכילה, הם אינם חסינים להשפעות ולחצים חברתיים בנוגע לאידיאל הגוף הגברי. בדומה לנשים שנדרשות לקיים אידיאל גוף נשי שמקדם רזון, החברה דורשת מגברים לקיים אידיאל גוף גברי שמקדם רזון ושרירים. מבנה זה כולל חזות חיצונית חטובה שבנויה משרירי חזה נפוחים, כתפיים רחבות, זרועות שריריות וגדולות, מותניים צרות ושרירי בטן. מבנה גוף זה הפך להיות סממן לגבריות באמצעות התקשורת והסביבה החברתית שאהדה ושיבחה גברים שריריים וקבעה שגוף שרירי הוא האידיאל הצורני לגבריות הגוף.
בדומה לנשים, מחקרים מראים שחשיפה קטנה בלבד למקורות הללו מובילה להתפתחותן של הפרעות בדימוי הגוף ולהפרעות אכילה בקרב גברים - כאשר רוב הגברים אינם מרוצים מחזות גופם, רוצים להוריד במשקל ולהיות יותר רזים ושריריים. בניגוד לנשים, גברים רוצים יותר להעלות מסת שריר ולהוריד במשקל מאשר להיות רזים. בספרות המחקרית מוערך ש-25% ממקרי הפרעות האכילה בקרב מבוגרים הם גברים. בעשורים האחרונים ישנה עלייה בקרב אבחון הפרעות האכילה בגברים. הפרעות האכילה בגברים מתחלקות לשלוש קטגוריות אבחוניות: אנורקסיה נרבוזה, בולימיה נרבוזה ודיסמורפיה של השריר (אנ').[1]