Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הפצצה טקטית היא תורת לחימה אווירית התקפית העושה שימוש במטוסי קרב, מטוסי קרב-הפצצה או מסוקי קרב כדי להשיג יתרון טקטי בשדה הקרב (בעיקר כ"ארטילריה מוטסת"). ההפצצה הטקטית משתמשת לרוב במטוסים זריזים בעיקר בשל הצורך להיכנס לאזור קרבות כדי לבצע יעף ולפגוע במדויק במטרה, והיא שונה מהפצצה אסטרטגית.
מטוסים שתוכננו לשמש לתקיפה היו צריכים להיות ממוגנים ושרידים יותר, ולרוב תוכננו להיות איטיים יותר ממטוסי קרב אחרים. בימי מלחמת העולם השנייה מטוס ה-Il-2, שכונה בידי הגרמנים "אימת הפאנצר", היה ממוגן ומטוסי קרב גרמנים התקשו להפיל אותו. פיתוח מטוסי קרב על סילוניים תרם גם לרעיון של מטוס תקיפה על קולי כגון ה-F-105 שהתקיף מטרות אסטרטגיות וטקטיות (כולל משימות ויילד ויזל) וה-F-4 פנטום אך הם לא היו מיטביים למשימות סיוע אווירי. במקומם הצטיינו מטוסי תקיפה איטיים כגון ה-A-1 וה-A-4 סקייהוק. מגמה זאת המשיכה גם עם פיתוח מטוסי תקיפה תת-קוליים כגון ה-A-7 ויותר מאוחר ה-A-10 ת'נדרבולט II שהצטיין בשרידות נוכח המיגון הכבד, פשטות ההטסה, ויתירות במערכות קריטיות. התותח האוטומטי שלו (GAU-8 אוונג'ר בקליבר 30 מילימטר) יוצר במיוחד לתקיפת שריון. בברית המועצות המגמה לייצור מטוס תקיפה לסיוע אווירי זול, איטי וממוגן הוליד את ה-Su-25 המשרת במגוון חילות ברית ורשה והמזרח התיכון.
בימינו ישנם מטוסי קרב רב-משימתיים כמו ה-F-16 פייטינג פלקון שיכולים אף לשמש למשימות תקיפה והפצצה, כולל שיגור חימוש מונחה מדויק. מטוס ה-F-15 איגל נועד במקור להשגת עליונות אווירית אך חיל האוויר הישראלי השתמש בו גם להפצצת מטה אש"ף בתוניס ב-1985 והוכיח שה-F-15 יכול לשמש גם כמטוס תקיפה והפצצה. גרסת F-15E סטרייק איגל היא שיפור של ה-F-15 שנועדה לשפר את יכולתו של ה-F-15 בתקיפת מטרות קרקע והפצצה.
לאחר מלחמת וייטנאם הפוטנציאל של מסוק הקרב נוצל לציד טנקים, מסוקי קרב שיוצרו במדינות נאט"ו (כגון ה-AH-1 קוברה וה-AH-64 אפאצ'י) וברית המועצות (כגון ה-Ka-50/Ka-52 ה-מיל מי-24 וה-מיל מי-28) שילבו שימוש בחימוש מונחה כגון טילי AGM-114 הלפייר וטאו שנועדו לחדור שריון וגם תותחים ורקטות פשוטות לתקיפת מטרות רכות יותר. במלחמת המפרץ מסוקי תקיפה הוכיחו את יעילותם בתקיפת טנקים, סיוע אווירי צמוד ועימות מוגבל.
התותח או המקלעים המותקנים במטוס היו נשק תקיפה חשוב עד לאחר מלחמת וייטנאם, גם המקלעים המובנים והמותקנים בפודים היו יעילים נגד מטרות רכות (כלומר לא ממוגנות) כגון חיילים או כלי רכב לא משוריינים. יעילותם נגד מטרות משוריינות הייתה מוגבלת בעיקר בגלל הקליבר הקטן יחסית של הפגזים, בימי מלחמת העולם השנייה הגרמנים התאימו תותחים בעלי קליבר של עד 50 מילימטר לנשיאה במטוסים כגון השטוקה.
לאחר מלחמת קוריאה האמריקאים הגיעו למסקנה שהמקלעים בעלי קוטר קטן שהם נהגו להרכיב על מטוסיהם לא סיפקו מענה הולם נגד מטוסי אויב שהפכו לממוגנים יותר ונגד מטרות קרקע. הם פיתחו את ה-M61 וולקן שהיה התפתחות של מקלע גאטלינג הרב קני של מלחמת האזרחים האמריקאית. התותח הצטיין בכוח אש גדול (6,000 פגזים לדקה) והיה יעיל מאוד גם כנגד מטוסים וכנגד מטרות קרקע רכות ועם מיגון קל. במלחמת וייטנאם התותח הורכב כפוד על מטוסי F-4 בדגמיהם הראשונים שנבנו בלי תותח כלל, והם הוכיחו את עצמם במשימות חיפוי אווירי. מטוס ה-A-10 נושא תותח וולקן מיוחד ה-GAU-8/A שעוצב במיוחד נגד שריון טנקים.
הרקטות הן חימוש תקיפה לא מונחה המתאים בעיקר לתקיפת מטרות רכות או בעלות מיגון קל. בימי מלחמת העולם השנייה נורו הרקטות מנקודות תלייה על גבי הכנפיים מה שהגביל את מספר הרקטות שכל מטוס יכול לשאת, ויצר בעיה כיוון שאת הרקטות נהגו לשגר בכמות גדולה כדי להגדיל את האפקט ושטח ההרס. בשביל לאפשר לשאת הרבה רקטות קלות הומצאה הכוורת שיכלה לשאת עשרות רקטות ולשגר אותן במהירות גבוהה.
פצצות טיפשות (ש"כ)[1] היו החימוש העיקרי בתקיפת מטרות קרקע, פשטות התפעול ועוצמת הנשק השאירו אותו בשירות אף על פי שרוב דגמי הפצצות הטיפשות לא שונו מאז מלחמת העולם השנייה. המטוס שהיה צריך להתקרב למטרה כדי להטיל את החימוש בצורה מדויקת היה ניזוק מעוצמת הפיצוץ, אחד הפתרונות הוא מנגנון שהשהה את הפיצוץ עד להתרחקות המטוס, פתרון נוסף היה יצירת גרר גדול בזנב הפצצה בעזרת מצנח או מעצורי אוויר אשר נפתחים לאחר ההטלה שיאטו את נפילת הפצצה מספיק זמן כדי לתת למטוס להתרחק מהפיצוץ.
תחום החימוש המדויק מתחלק לשתי קבוצות עיקריות: פצצות חכמות וטילים. הפצצות החכמות דורשות מרחק וגובה מהמטרה, בשדה הקרב הקלאסי (כלומר צבא מול צבא) שימושיות הפחות קטנה גם בשל חופש הפעולה המופחת של המטוס התוקף עקב איומים מצד מטסים והגנות האוויריות של האויב וכן בגלל הקושי בזיהוי כוחות אויב. בחיל האוויר האמריקאי בקר האוויר הקדמי שטס על מטוס קרב מתקדם מסוגל לסמן מטרות למטוס התקיפה בעזרת לייזר, או לפחות לוודא בצורה ויזואלית שהכוח הנתקף הוא לא ידידותי. בזמן עימות אסימטרי כאשר אין איומים מצד כוחות אויב הפצצות החכמות הופכות לשימושיות שכן הן מאפשרות פגיעה מדויקת בכוחות האויב מבלי שהמטוס יצטרך להיכנס ליעף נמוך.
הטילים המונחים לעומת זאת אפקטיביים מאוד בזמן עימות של צבא מול צבא. הטילים מאפשרים פגיעה מדויקת במטרות ממרחק רב ומגבהים שונים המאפשרים למטוס להישאר במרחק ביטחון. עם המסוקים טילים כגון הטאו וההלפייר פותחו כדי להתמודד עם שריון, אך הם הוכחו כשימושיים מאוד בעימותים מוגבלים. במטוסים לעומת זאת הכדאיות הכלכלית בשימוש של רב הטילים המונחים לא מאפשרת שימוש נרחב בזמן קרב מוגבל שכן ישנו חימוש הרבה יותר זול המסוגל לעשות את אותה העבודה (הפצצות החכמות).
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.