הפארק הלאומי דוניאנה
אתר מורשת עולמית בספרד / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הפארק הלאומי והטבעי דוניאנה (בספרדית: Parque nacional y natural de Doñana) הוא שמורת טבע בקהילה האוטונומית אנדלוסיה שבדרום ספרד, במחוזות ולבה (אנ') (רוב שטחה), קדיס וסביליה (אנ'). הפארק משתרע על 543 קילומטרים רבועים, מתוכם 135 קילומטרים רבועים הם אזור מוגן. הפארק הוא אזור של ביצות, נחלים רדודים ודיונות חול באזור הביצות של הגואדלקיביר (אנ') (Las marismas del Guadalquivir), הדלתה שבה זורם הנהר גואדלקיביר לאוקיינוס האטלנטי. הפארק הוקם כשמורת טבע בשנת 1969 כאשר הקרן העולמית לשימור חיות הבר הצטרפה לממשלת ספרד ורכשה קטע של ביצות כדי להגן עליהן.[1] המערכת האקולוגית עמדה בסכנה מתמדת בשל ניקוז הביצות, השימוש במי נהרות להגברת הייצור החקלאי על ידי השקיית אדמות לאורך החוף, זיהום מים בשל כרייה במעלה הנהר והרחבת מתקני התיירות.[2] הפארק קרוי על שם דוניה אנה דה סילבה אי מנדוסה (Doña Ana de Silva y Mendoza) אשתו של הדוכס השביעי של מדינה-סידוניה (אנ').
ביצות בפארק סמוך למרכז המבקרים | |||||||||
אתר מורשת עולמית | |||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||
מידע כללי | |||||||||
על שם | אנה גומס דה סילבה אי דה מנדוסה | ||||||||
תאריך הקמה | 1969 | ||||||||
מבקרים בשנה | 392,958 (נכון ל־2007) | ||||||||
גוף מנהל | ממשלת ספרד | ||||||||
נתונים ומידות | |||||||||
שטח | 543 קמ"ר | ||||||||
מיקום | |||||||||
מדינה | ספרד | ||||||||
מיקום | אנדלוסיה | ||||||||
קואורדינטות | 37°00′N 6°30′W | ||||||||
אתר רשמי | |||||||||
(למפת ספרד מוגדלת) (למפת ספרד רגילה) (למפת אנדלוסיה רגילה) (למפת אנדלוסיה מוגדלת) | |||||||||
בפארק הלאומי דוניאנה יש מגוון ביולוגי מיוחד במינו באירופה, אם כי ישנם כמה קווי דמיון לפארק הטבע של הקאמארג (צר') שבקאמארג, אזור הדלתה של הנהר רון בצרפת, שאיתו יש לפארק דוניאנה הסכם פארקים תאומים.[3] בפארק מגוון גדול של מערכות אקולוגיות ומקלטים לחיות בר כולל אלפי עופות נודדים אירופיים ואפריקאים, יחמור אירופי, אייל אציל ספרדי, חזירי בר, גיריות מצויות, נמיות מצריות, ומינים בסכנת הכחדה כמו עיט ספרדי ושונר איברי.
שמורת הטבע דוניאנה כוללת גם את הפארק הלאומי דוניאנה, שהוקם בשנת 1969, וגם את הפארק הטבעי, שנוצר בשנת 1989 והורחב בשנת 1997, ויצר אזור חיץ של הגנה בניהול הממשלה האזורית. שני הפארקים, הלאומי והטבעי, סווגו מאז כנוף טבעי יחיד. בשל מיקומו האסטרטגי בין יבשות אירופה ואפריקה וסמיכותו למצר גיברלטר, המרחב הגדול של הביצות המלוחות של דוניאנה הוא אתר רבייה כמו גם נקודת מעבר לאלפי ציפורים אירופיות ואפריקניות (עופות מים ועופות יבשה), ומארח מינים רבים של עופות מים נודדים במהלך החורף, בדרך כלל עד 200,000 פרטים. למעלה מ-300 מיני ציפורים שונים עשויים להיראות שם מדי שנה. משום שהפארק נחשב לשמורת הטבע הגדולה ביותר באירופה, יש למספר מוסדות מדעיים שונים תחנות ניטור בתחומיו כדי להבטיח פיתוח הולם של אדמות סמוכות ושמירה על המינים המאוימים השוכנים בו. האזור הוכרז כאתר מורשת עולמית על ידי ארגון אונסק"ו בשנת 1994. בשנת 2007 ביקרו בפארק 392,958 מבקרים.
במהלך המאות ה-19 וה-20 הסתובב באזור עדר גמלים שהתפראו. ייתכן שהם הגיעו במהלך הכיבוש המוסלמי של ספרד במאה ה-8, או שהם אולי ברחו מעדר שהביא המרקיז דה מולינה ה-12 (XII marqués de Molina) כבהמות משא בשנת 1829.[4][5] בשנות החמישים נותרו רק שמונה פרטים, ואלה היו מאוימים על ידי ציידים בלתי חוקיים.