העשור השני של המאה ה-21
העשור אשר החל ב-1 בינואר 2010 והסתיים ב-31 בדצמבר 2019 / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
העשור השני של המאה ה-21 החל ב-1 בינואר 2010 והסתיים ב-31 בדצמבר 2019.
מאות: המאה ה-20 – המאה ה-21 – המאה ה-22 |
עשורים: 1990–1999 - 2000–2009 - 2010–2019 - 2020–2029 - 2030–2039 |
שנים: <<< - 2010 - 2011 - 2012 - 2013 - 2014 - 2015 - 2016 - 2017 - 2018 - 2019 - >>> |
בראשית עשור זה, הכלכלה העולמית עדיין התאוששה מן המשבר הכלכלי העולמי שנבע ממשבר ה"סאב-פריים" בארצות הברית ב-2008. המשבר גרר אחריו מיתון כלכלי, צנע ואינפלציה שהובילו לתסיסה חברתית במדינות רבות, כולל תנועת ה-15-M (אנ') בספרד ותנועת אוקיופיי הבינלאומית, המתמקדת בעיקר באי השוויון הכלכלי והחברתי בעולם. התסיסה החברתית במדינות מסוימות, ובמיוחד בעולם הערבי, הובילה לגל התקוממויות האביב הערבי אשר כלל מהפכות בתוניסיה, במצרים, ובסודאן[1] ומלחמות אזרחים בלוב, בסוריה ובתימן.
ארצות הברית המשיכה לשמר את מעמדה כמעצמת-על בעוד שסין חתרה להרחיב את השפעתה באזור ים סין הדרומי ובאזור אפריקה, ולגבש את מעמדה כמעצמת על בהתהוות. התחרות הגלובלית בין סין לארצות הברית הובילה במהלך העשור למלחמת סחר בין שתי המעצמות.
ארגון הטרור דאעש, ארגון איסלמי-סוני, (מוכר גם כארגון המדינה האסלאמית של סוריה ועיראק), התחזק בעשור זה. בשנת 2014 הצליח דאעש להשתלט על אזורים נרחבים בסוריה ובעיראק ונדרשה התערבות של כוח רב-לאומי גדול במיוחד (מבצע נחישות טבועה) על מנת לעצור את התחזקותו, ולהניס את כוחות המדינה האסלאמית מאזורים אלה.
בתחילת העשור הצליחה ארצות הברית לחסל את מנהיג אל קאעידה, אוסאמה בן לאדן, במהלך פשיטה על מתחם בפקיסטן שבו הסתתר.
בעשור זה התחזק הימין הפוליטי בעולם המערבי, כמו גם מגמות שזכו לכינוי פופוליזם, בהיעדר הגדרה קולעת יותר. מגמות אלו באו לידי ביטוי בין היתר בברקזיט בבריטניה ובבחירתו של דונלד טראמפ, איש העסקים שהיה בעברו מנחה תוכנית מציאות, לנשיא ארצות הברית. במהלך אמצע העשור נוצר באיחוד האירופי משבר פליטים. לקראת סוף העשור השתפרו היחסים בין קוריאה הדרומית לקוריאה הצפונית לאחר עשורים רבים של משבר מתמשך בין שתי המדינות. במהלך העשור הצליחה דרום סודאן להתנתק מסודאן. באמצע העשור (2014) סיפחה רוסיה את חצי האי קרים.
במהלך עשור זה חלה התקדמות מהותית בתחום טכנולוגיית המידע, והטלפונים החכמים הפכו נפוצים במיוחד. האינטרנט של הדברים (IoT) הפך נפוץ במיוחד הודות לפיתוחים מתקדמים ברשתות האלחוטיות, טלפונים ניידים ומחשוב הענן. ההתקדמות המהותית בתחום עיבוד הנתונים וההשקה של טכנולוגיית ה-4G אפשרו הפצת נתונים ומידע באופן חסר תקדים, בעוד שפלטפורמות מדיה חברתית מילאו תפקיד מרכזי בתופעות כמו תנועת Me Too, בעלייה בפופולריות של תמיכה במטרה פוליטית או חברתית באמצעות מדיה חברתית, תרבות ההוקעה המקוונת ובחשיפה בנרמול של להט"בים ובעלי שונויות אחרות בחברה. הארגון המקוון ויקיליקס זכה לתשומת לב בינלאומית לאחר שהודלף באמצעותו מידע רב מסווג כולל מידע על בסיס הצי מפרץ גואנטנמו, סוריה, מלחמת אפגניסטן, ומלחמת עיראק. בנוסף, עובד ה-NSA לשעבר אדוארד סנודן חשף מידע סודי על מעקב המוני נרחב שמבוצע על ידי ה-NSA, והדבר תרם להעלאת המודעת העולמית לנושא הפרת הפרטיות בעידן הדיגיטלי. הטכנולוגיות החדשות גם גרמו לשינויים בצריכת התרבות, כאשר במהלך העשור חלה עליה מהותית בצריכת שירותי סטרימינג באינטרנט על חשבון שירותי הטלוויזיה בכבלים.
ההתחממות הגלובלית הפכה לנושא מרכזי במהלך העשור, התקבלו דיווחים מטרידים על טמפרטורות שיא חדשות ועל שינויים קיצוניים במזג האוויר, ואירעו אסונות טבע גדולים שבין היתר כללו את רעידות האדמה בהאיטי, סנדאי, ונפאל והסופות הטרופיות ההרסניות סנדי, האיאן, הארווי, אירמה, מריה, ואידאי.
במהלך העשור ריכוזי הפחמן הדו-חמצני בעולם עלו מ-390 ל-410 חלקים למיליון (ppm). הנושא הסביבתי נחקר ונמדד בתשומת לב ברמה יותר ובשנת 2013 פרסם הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים (IPCC) כי "סביר מאוד (95%–100%) שהשפעת האדם היא הגורם המרכזי להתחממות הנצפית מאז אמצע המאה העשרים"[2]. לאורך העשור הצטרפו גופים מדעיים נוספים בהצהרות דומות[3]. על רקע הפרסומים, המאבקים בזיהום ובשינויי האקלים תפסו מקום מרכזי בשיח הציבורי והפוליטי במהלך העשור, דבר שהביא למחאות, יוזמות חקיקה ופולמוס ציבורי חריף.
במהלך העשור גדלה אוכלוסיית העולם מ-6.9 ל-7.7 מיליארד בני אדם, היו בו כ-1.4 מיליארד לידות וכ-560 מיליון מקרי מוות ברחבי העולם. הדור שנולד במהלך העשור השני של המאה ה-21 (יחד עם ילידי העשור הראשון של המאה ה-21) מכונה דור ה-Z.
בישראל, העשור השני של המאה ה-21 מזוהה בעיקר עם המחאה החברתית, חוק הלאום, השפעת ישראל על נשיא ארצות הברית טראמפ ביציאה מהסכם הגרעין עם איראן, עסקת שליט, מבצע עמוד ענן, רצח שלושת הנערים, פרשת אלאור עזריה, מבצע צוק איתן, אסון הכרמל, גל הטרור הפלסטיני 2015–2016 והעימותים בגבול ישראל–רצועת עזה (2018–2021), וכן באי יציבות פוליטית, שהתבטא במספר מערכות בחירות בסוף העשור.[4]