![cover image](https://wikiwandv2-19431.kxcdn.com/_next/image?url=https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/f/fb/The_Arctic_Council_planning_a_search_for_Sir_John_Franklin_by_Stephen_Pearce.jpg/640px-The_Arctic_Council_planning_a_search_for_Sir_John_Franklin_by_Stephen_Pearce.jpg&w=640&q=50)
המשלחת האבודה של פרנקלין
משלחת בריטית לחקר החוג הארקטי בהנהגתו של ג'ון פרנקלין 1845–1848 / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
המשלחת האבודה של פרנקלין (באנגלית: Franklin's lost expedition) הייתה משלחת בריטית לחקר החוג הארקטי בהנהגתו של קפטן ג'ון פרנקלין, שיצאה מאנגליה בשנת 1845 בשתי אוניות – אה"מ ארבוס (1826) ואה"מ טרור (1813). פרנקלין, קצין הצי המלכותי וחוקר מנוסה, שירת בשלוש משלחות ארקטיות קודמות, בשתי האחרונות כמפקד המשלחת. המשלחת הרביעית והאחרונה שלו, שאליה יצא בגיל 59, נועדה לחצות את הקטע האחרון שאיש לא ניווט בו קודם של המעבר הצפון-מערבי. לאחר כמה מקרי מוות בראשית המסע, נלכדו שתי האוניות במצר ויקטוריה, סמוך לאי המלך ויליאם באזור הארקטי של קנדה. כל המשלחת, ובה 129 איש לרבות פרנקלין, אבדה[1].
![Thumb image](http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/f/fb/The_Arctic_Council_planning_a_search_for_Sir_John_Franklin_by_Stephen_Pearce.jpg/640px-The_Arctic_Council_planning_a_search_for_Sir_John_Franklin_by_Stephen_Pearce.jpg)
![Thumb image](http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/0/05/Franklin%27s-Lost-Expedition.png/640px-Franklin%27s-Lost-Expedition.png)
![Thumb image](http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/f/fc/Sir_John_Barrow%2C_1st_Bt_by_John_Jackson.jpg/640px-Sir_John_Barrow%2C_1st_Bt_by_John_Jackson.jpg)
![Thumb image](http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/f/f0/John_Franklin.jpg/640px-John_Franklin.jpg)
![](http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/e/e2/Captaincrozier.jpg/150px-Captaincrozier.jpg)
ג'יין, אשתו של פרנקלין, ואחרים, הפעילו לחץ על האדמירליות והיא הוציאה ב-1848 משלחת לחיפוש המשלחת הנעדרת. תהילתו של פרנקלין, יחד עם הפרס שהאדמירליות הציעה למוצאיו, הניעו משלחות רבות להצטרף לחיפושים, שכללו בתקופה מסוימת בשנת 1850 אחת-עשרה אוניות בריטיות ואמריקאיות. אחדות מן האוניות האלה הפליגו מנקודת התכנסות ליד החוף המזרחי של האי ביצ'י, שם נמצאו השרידים הראשונים של המשלחת, לרבות קבריהם של שלושה אנשי צוות. ב-1854 מצא חוקר הארצות ג'ון ריי, בשעה שסייר סמוך לחוף הארקטי הקנדי דרומית-מזרחית לאי המלך ויליאם, שרידי חפצים וסיפורים על קבוצת פרנקלין אצל אינואיטים מקומיים. חיפוש שהנהיג פרנסיס לאופולד מקלינטוק בשנת 1859 גילה פתק, שהושאר על אי המלך ויליאם ובו פרטים על גורל המשלחת. החיפושים נמשכו במשך חלק גדול מן המאה ה-19. בשנת 2014 איתר צוות חיפוש בראשות "פארקס קנדה"[2] את שברי אה"מ ארבוס (1826) מערבית לאי אוריילי, בחלק המזרחי של מפרץ המלכה מוד, שמימי הארכיפלג הארקטי. לבסוף, שנתיים לאחר מכן, בשנת 2016 מצא מכון המחקר הארקטי את האונייה הטרופה "טרור" שקועה במים דרומית לאי המלך ויליאם, שלמה ובמצב תקין[3].
בשנת 1981 החל צוות מדענים בראשות אוון ביטי, פרופסור לאנתרופולוגיה מאוניברסיטת אלברטה, בסדרת מחקרים מדעיים של הקברים, הגופות ושאר ראיות פיזיות שהשאירו אנשי פרנקלין על האיים ביצ'י והמלך ויליאם. מסקנתם הייתה, שהאנשים הקבורים על האי ביצ'י מתו, קרוב לוודאי, מדלקת ריאות ואולי שחפת, וכי אפשר שהרעלת עופרת פגעה בבריאותם, בגלל הלחמה גרועה של פחיות מזון, שנמצאו במחסני המזון של האונייה. עם זאת, מאוחר יותר עלתה סברה, שהמקור לעופרת הזאת לא היה בקופסאות מזון משומר אלא בצנרת המים המזוקקים שהותקנה בספינות[4]. סימני חתכים על עצמות אדם שנמצאו על אי המלך ויליאם זוהו כאותות לקניבליזם. מן הראיה המצטברת מכל המחקרים עולה, שאנשי הצוות לא מתו כולם במהירות. היפותרמיה, גוויעה ברעב, הרעלת עופרת ומחלות לרבות צפדינה, יחד עם חשיפה כללית לסביבה עוינת בהיעדר לבוש ותזונה מתאימים, קטלו את כל אנשי המשלחת עד האחרון בהם מאז נראו לאחרונה על ידי אירופאים בשנת 1845.
אמצעי התקשורת של התקופה הוויקטוריאנית תיארו את פרנקלין כגיבור על אף כישלון המשלחת והדיווחים על קניבליזם. שירים נכתבו עליו ופסלים שלו, שהוצבו בעיר הולדתו, בלונדון ובטסמניה מייחסים לו את גילוי המעבר הצפון-מערבי, אם כי לאמיתו של דבר, איש לא הפליג בו לפני משלחתו של רואלד אמונדסן בשנים 1903–1906.
משלחתו האבודה של פרנקלין נתנה השראה ליצירות אמנות רבות, בהן שירים, סיפורים קצרים ורומנים, כמו גם סרטי טלוויזיה תיעודיים.