Loading AI tools
כלל ראייתי בדיני ממונות במשפט העברי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המוציא מחברו - עליו הראיה הוא כלל ראייתי בדיני ממונות במשפט העברי. כלל זה הוא אחד מכללים רבים אשר נועדו להתמודד עם מצב של ספק ממוני. הכלל קובע שבמקרה של תביעת ממון, מוטל על התובע להוכיח את בעלותו על הממון, ולא - יישאר הממון בידי המחזיק בו, אף ללא הוכחה מצידו.[1] כלל זה מופיע פעמים רבות בספרות חז"ל. לפי הגמרא מקור הכלל הוא בתורה וכלל זה תואר על ידי שמואל כ"כלל גדול בתורה".[2]
בספרי נראה שלמדו כלל זה מהפסוק: ”שָׁמֹעַ בֵּין-אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק, בֵּין-אִישׁ וּבֵין-אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ” (דברים א' ט"ז) את הכלל: "ושפטתם צדק, צדק בצדקו תובע ומביא ראיות"[3].
אמנם בתלמוד בבלי מובא תחילה דעתו של האמורא רבי שמואל בר נחמני:
אמר ר' שמואל בר נחמני מניין להמוציא מחבירו עליו הראיה שנאמר (שמות כד יד): 'מי בעל דברים יגש אלהם', יגיש ראיה אליהם
אמנם רב אשי דחה את דבריו בטענה כי אין צריך ללמוד כלל זה מהמקרא היות שמדובר בסברא, כלומר זהו כלל ברור מאליו.
הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה" מטיל את נטל ההוכחה על המבקש להוציא ממון מחברו, ופוטר את המחזיק בממון מנטל זה.
הרעיון בכך הוא שרוב המחזיקים בממון מחזיקים אותו בדין והם בעליו, ואין רוב התובעים בעלים, ואין רובם תובעים בדין.[4]
לפי הצעה אחרת למרות שעצם ההחזקה ברכוש שבמחלוקת אינו מהווה ראיה הסתברותית לטובת הנתבע, היא עדיין נותנת לו עליונות כי היא משקפת את המצב המשפטי החברתי הקיים (הסטטוס קוו), לפני שהתגלה הריב המשפטי.[5] מצב זה מייצג את ערכי האמת והשלום בחברה. התובע מבקש לשנות סטטוס קוו זה, ולכן עליו להראות בבירור מה הוא המצב העובדתי בו ניתן יהיה לקיים בחברה את ערכי האמת והשלום. ללא הוכחת האמת החדשה שבשמה טוען המוציא מחברו, משפט הצדק צריך להעדיף את השלום הקיים ולא להפר אותו בגלל אמת מפוקפקת.
שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצדה ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה ואם משנגחה ילדה -
סומכוס אומר: משלם חצי נזק לפרה ורביע נזק לולד.
שור תם נגח למוות פרה הרה ובזירת הנגיחה נמצאה גם גופת הוולד של הפרה. עובדתית, לא ידוע אם השור נגח את הפרה כשהולד היה עוד ברחמה והוא הגורם להפלה, והבעלים של השור הנוגח חייב לשלם על הריגתו, או שהפרה הפילה עוד לפני הנגיחה, ובעל השור פטור מתשלום על הולד.
סומכוס סבור שבעל השור נדרש לשלם חצי משווי הפרה ורבע משווי הולד. מדובר בפיצויי נזיקין בהתאם למקובל בשור תם (חצי נזק): נזק הפרה ישולם כמקובל (חצי משווי הפרה). לעומת זאת, נזק הוולד ישולם רק מחצית מן המקובל (רבע משווי הוולד), מחמת הספק הנזכר, ועל פי הכלל הקובע "ממון המוטל בספק – חולקים [ומשלמים את מחציתו]"
חכמים חולקים על סומכוס ולדעתם יחול כאן הכלל: "המוציא מחברו עליו הראיה". כלומר: בעל השור הנוגח חייב לשלם על הפרה בלבד (חצי נזק), והוא פטור מלשלם על נזקי הוולד, משום שספק אם השור גרם להם, ולא ניתן לחייב בהם עד שיוכח שהנזק נגרם על ידי השור.[7] תוספות[8] כתבו שעולה מדברי התלמוד[9] שגם לפי סומכוס דין יחלקו נוהג רק אם השור נמצאה ברשות נייטרלית ('אגם') אך אם היה בחזקת אחד מהצדדים היה מודה לרבנן שהמוציא מחברו עליו הראיה.
במקרים מסוימים נקבע כי לא הולכים לפי הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה":
בשיטת משפט הנוהגת במדינת ישראל יש הבחנה בין שני סוגי נטל ראיה שהכינויים המקובלים היום כדי לבטא אותם הם – נטל השכנוע ונטל הבאת הראיות. נטל השכנוע הוא הנטל העיקרי אשר לפיו על אחד הצדדים להוכיח את טענותיו ואם אינו מצליח לעשות זאת יפסיד במשפט.[17] נטל הבאת הראיות הוא חובה משנית הקובעת מבחינה פרוצדורלית את סדר הבאת הראיות במהלך הדיון.[17]
הכלל של "המוציא מחברו עליו הראיה" מתפקד בצורה דומה לכלל נטל השכנוע.
בית המשפט העליון קבע בהקשר זה מראשית קום המדינה כי "כלל אוניברסלי הוא כי בעל דין הטוען טענה מסוימת החשובה לעמדתו במשפט בין אם הטענה חיובית או שלילית עליו הראיה".[18]
לצורך הקביעה מיהו "המוציא מחברו" שעליו נטל השכנוע, הולכים דיני הראיות אחר הדין המהותי. כאשר התובע מתבסס על דין (חוק או זכות מכוח פסיקת בתי המשפט) המקים את עילת תביעתו, צריך לבדוק בדין המהותי מהן העובדות והיסודות שיש להוכיח לצורך הקמת עילת תביעה, ועל התובע יהיה להוכיח את כול היסודות והעובדות שדורש החוק. מנגד, כאשר הנתבע מבקש להעלות טענת הגנה, צריך לבדוק את היסודות והעובדות שקובע הדין לצורך ביסוס טענת ההגנה ועל הנתבע הנטל להוכיח את כולן כדי שטענת הגנתו תתקבל.
חובת הראיה, היא החובה להביא ראיות, והיא שונה בין מי שנטל השכנוע עליו, ליריבו. כאשר מדובר בתובע שנושא בנטל השכנוע, עליו להביא את הראיות הדרושות לכאורה להוכחת כל היסודות המקימים את עילת התביעה במידה הדרושה למתן פסק דין לטובתו.
לעומת התובע, אצל הנתבע חובת הראיה היא למעשה התראה שאם לא יביא ראיות מטעמו, עלול בית המשפט לפסוק נגדו.[19] עליו להחליט אם להביא ראיות כנגד הראיות שהביא התובע, או לקחת את הסיכון שהתובע לא הרים את נטל השכנוע עם הראיות שהביא, ולהימנע מהבאת ראיות.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.