הונה (עם)

הונה (כתב בראהמי תיכון: , Hūṇā) היה השם שניתן על ידי ההודים הקדומים לקבוצה של שבטים ממרכז אסיה שחדרו דרך מעבר ח'ייבר לתת היבשת ההודית בסוף המאה ה-5 או תחילת המאה ה-6. שבטי ההונה כבשו אזורים דרומה עד אראן (אנ') וקוסאמבי (אנ'), והחלישו מאוד את ממלכת גופטה.^[1] ההונה הובסו בסופו של דבר על ידי קואליציה של נסיכים הודים שכללה את המלך ההודי יאשודהארמן (אנ') וקיסר הגופטה, נראסימהאגופטה (אנ'). הם הביסו את צבא ההונה ושליטם מיהירקולה (אנ') בשנת 528 לספירה וגירשו אותם מהודו.^[2]

הונה

דרום אסיה סביב שנת 400
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
אוטר פרדש, חבל פנג'אב, ראג'סטאן, גוג'ראט, הימאצ'ל פרדש, הריאנה, ג'אמו וקשמיר, ביהר, סינד, גילגיט-בלטיסטן, נורסתאן, ח'ייבר פח'טונח'ווה, בלוצ'יסטן, מהאראשטרה, דלהי

משערים ששבטי ההונה כללו את השיוניטים (אנ'), ההפתליטים (אנ'), הקידאריטים (אנ'), ההונים האלכונים ואת ההונים של נזאק (אנ'). שמות אלה, יחד עם זה של האראהונה (הידועים גם כהאראהורה והאלאהוהנה) המוזכרים בטקסטים הינדיים, שימשו לעיתים עבור שבטי ההונה באופן כללי; בעוד שנראה כי קבוצות אלו (וההונים האיראנים (אנ')) היו היו חלק מההונה, שמות כאלה לא היו בהכרח מילים נרדפות. כמה מחברים טוענים כי ההונים היו הונים הפתליטים ממרכז אסיה. גם הקשר, אם בכלל, של ההונה להונים, עם ממרכז אסיה שפלש לאירופה באותה תקופה, אינו ברור.

בהיקף הגאוגרפי הנרחב ביותר שלהם בהודו, השטחים שבשליטת שבטי ההונה כיסו את האזור עד מאלווה שבמרכז הודו.^[3] פלישותיהם החוזרות ונשנות והתבוסות במלחמה היו הסיבה העיקרית לשקיעתה של אימפריית הגופטה.^[4]

היסטוריה

המילה ההודית "הונה" (, Hūṇā) בשורה 12 (חרוז 16) של כתובת רישטאל (אנ'), המאה ה-6 לספירה.^[5]

מקורות סיניים מקשרים בין שבטי מרכז אסיה הכוללים את ההונה הן לשיונגנו שבצפון מזרח אסיה והן להונים שפלשו מאוחר יותר והתיישבו באירופה.^[6] באופן דומה, ג'רלד לארסון מציע שההונה היו קבוצה טורקית-מונגולית ממרכז אסיה.^[4] יצירותיו של תלמי (המאה השנייה) הן בין הטקסטים האירופיים הראשונים שהזכירו את ההונים, ואחריו גם הטקסטים של אמיאנוס מרקלינוס ופריסקוס טוענים שההונים היו עם ממרכז אסיה.^[7]

פרש הפתליטי על קערה במוזיאון הבריטי, 460–479 לספירה.^[8] לפי פרוקופיוס מקיסריה, הם היו מאותו סוג של ההונים האירופיים "למעשה גם בשמם", אך ישיבים ובעלי עור לבן.

ההיסטוריון הרומי בן המאה ה-6 פרוקופיוס מקיסריה (ספר I פרק 3), קישר בין ההונים של אירופה לבין ההפתליטים (אנ') או ה"הונים הלבנים" שהכניעו את האימפריה הסאסאנית ופלשו לצפון-מערב הודו, וקבע שהם מאותו סוג, " למעשה כמו גם בשם", אף על פי שעימת את ההונים עם ההפתליטים, בכך שהפתליטים היו ישיבים, בעלי עור לבן ובעל תווי פנים "לא מכוערים":^[9]

ההונים האפטליתיים, הנקראים הונים לבנים [...] האפתליטים הם מאותו מוצא כמו ההונים למעשה וגם בשמם, אולם הם אינם מתערבבים עם אף אחד מההונים המוכרים לנו, כי הם כובשים שטחים לא צמודים אליהם ואפילו לא קרוב אליהם; אך שטחם שוכן מיד מצפון לפרס [...] הם אינם נוודים כמו שאר העמים ההונים, אלא במשך תקופה ארוכה התבססו בארץ הטובה... הם היחידים מבין ההונים שיש להם גופים ותווי פנים לבנים שאינם מכוערים. נכון גם שאורח חייהם אינו דומה לזה של קרוביהם, והם אינם חיים חיים פראיים כמותם; אבל הם נשלטים על ידי מלך אחד, ומכיוון שיש להם חוקה, הם שומרים על זכות וצדק במגעיהם גם זה עם זה וגם עם שכניהם, לא פחות מהרומאים והפרסים.

— פרוקופיוס, תולדות המלחמות, ספר ראשון, פרק 3^[10]

הקידאריטים (אנ'), שפלשו לבאקטריה במחצית השנייה של המאה ה-4,^[11] נחשבים בדרך כלל כגל הראשון של ההונה שפלש לתת-היבשת ההודית.

במאה ה-5 תחת הקיסר סקנדאגופטה (אנ') הדפה אימפריית הגופטה בהצלחה מתקפה הונית אחת בצפון-מערב בשנת 460 לספירה. עם זאת, במהלך השנים הבאות, הצליחו ההונה, תחת מלכים עוקבים, לפרוץ לתוך תת-היבשת.

הם התבססו בתחילה באגן אוקסוס שבמרכז אסיה וביססו את שליטתם בגנדהארה בחלק הצפון-מערבי של תת-היבשת ההודית בערך בשנת 465 לספירה. משם הם התפשטו לחלקים שונים של צפון, מערב ומרכז הודו. ההונה מוזכרים בכמה טקסטים עתיקים כמו הראמאיאנה, המהאבהארטה, הפוראנות (אנ'),^{[hebrew 1]} והפואמה ראגהובאמשה (אנ') ("שושלת ראגהו") של המשורר קאלידאסה.

בשנת 528 לספירה, מערכה צבאית נוספת בראשות קואליציה של מלכים הודיים הביסה לבסוף את המלך מיהירקולה (אנ') וצבא הונה שלו. הניצחון נרשם על עמוד אבן והוקם לכבוד (ולשבח) אחד ממנהיגי הקואליציה, המלך יאשודהארמן (אנ'), במנדסאור (אנ') שבמרכז הודו. מלכי הונה בכתובת זו מתוארים כ'גסים ואכזריים'. הם גם היו אחראים להרס של מנזרים בודהיסטים ומרכזי למידה באזורים הצפון-מערביים של המדינה.

גורג'ארה-פרטיהארה

מטבע גורג'ארה-פרטיהארה (אנ') של מיהירה בהוג'ה (אנ'), מלך קאנאוג' (אנ')^[12][13]

הגורג'ארה-פרטיהארה (אנ') הופיעו לפתע כמעצמה פוליטית בצפון הודו בסביבות המאה השישית לספירה, זמן קצר לאחר פלישת ההונה לאזור זה. הגורג'ארה-פרטיהארה נוצרו "כנראה" ממיזוג של הונים אלכונים ("הונים לבנים") ואלמנטים הודיים ילידים, וכנראה ניתן לראות בהם מדינה הונית, אם כי מקורותיהם המדויקים אינם ברורים.^[14][15] בביוגרפיה הרשאצ'ריתה (אנ') של הסופר בנאבהאטה (אנ') (המאה השביעית לספירה), הקבוצה האתנית של הגורג'אר (אנ') קשורים להונה.^[15]

ייתכן שגם חלק מההונה תרמו להיווצרותם של הראג'פוטים הלוחמניים.^[16]

דת

האמונות הדתיות של ההונה אינן ידועות, והאמינו שהן שילוב של פולחן אבות, טוטמיזם ואנימיזם.

הנזירים הבודהיסטיים הסינים סונג יון (אנ') וחווישנג (אנ'), שביקרו את ראש הנוודים ההפתליטים במעון הקיץ שלו בבדאקשאן (אנ') ואחר כך בגנדהארה, הבחינו שהם אינם מאמינים בחוק הבודהיסטי ושירתו מספר רב של אלים".^[17]

גלריה

• 
  עמוד הניצחון של יאשודהארמן (אנ') בסונדאני, מנדסאור (אנ') הטוען לניצחון על ההונה.
• 
  אסיה בשנת 500 לספירה, מראה את שטחי ההונה בהיקף הגדול ביותר שלהם.
• 
  קהינגילה הראשון (אנ'), מלך ההונים האלכונים.^[18]
• 
  נאפקי מאלקה, מלך ההונים של נזאק (אנ').
• 
  "הקערה ההפתליטית" מפקיסטן, המאה ה-5 או ה-6. המוזיאון הבריטי.

ראו גם

• אימפריית קושאן

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הונה בוויקישיתוף

ביאורים

1. ז'אנר עצום של ספרות הינדית על מגוון רחב של נושאים, במיוחד על אגדות וספרות מסורתית אחרת.

הערות שוליים

1. India: A History by John Keay p.158
2. Dani, Ahmad Hasan (1999). History of Civilizations of Central Asia: The crossroads of civilizations: A.D. 250 to 750. Motilal Banarsidass Publ. p. 175. ISBN 9788120815407.
3. Kurbanov, Aydogdy (2010). The Hephthalites: Archaeological and Historical Analysis
4. Gerald James Larson (1995). India's Agony Over Religion. State University of New York Press. pp. 78–79. ISBN 978-1-4384-1014-2.
5. Tewari, S.P.; Ramesh, K.V. (1983). JOURNAL OF THE EPIGRAPHICAL SOCIETY OF INDIA VOL 10. THE EPIGRAPHICAL SOCIETY OF INDIA, DHARWAR. pp. 98-99.
6. Hyun Jin Kim, The Huns, Abingdon, Routledge
7. Joseph Kitagawa (2013). The Religious Traditions of Asia: Religion, History, and Culture. Routledge. p. 229. ISBN 978-1-136-87597-7.
8. British Museum notice
9. Procopius of Caesarea: Tyranny, History, and Philosophy at the End of Antiquity, Anthony Kaldellis, University of Pennsylvania Press, 2012, p.70
10. History of the Wars/Book I, Procopius, History of the Wars. Book I, Ch. III, "The Persian War"
11. History of Civilizations of Central Asia, Ahmad Hasan Dani, B. A. Litvinsky, Unesco p.119 sq
12. Smith, Vincent Arthur; Edwardes, S. M. (Stephen Meredyth) (1924). The early history of India : from 600 B.C. to the Muhammadan conquest, including the invasion of Alexander the Great. Oxford : Clarendon Press. p. Plate 2.
13. Ray, Himanshu Prabha (2019). Negotiating Cultural Identity: Landscapes in Early Medieval South Asian History (באנגלית). Taylor & Francis. p. 164. ISBN 9781000227932.
14. Kim, Hyun Jin (19 בנובמבר 2015). The Huns (באנגלית). Routledge. pp. 62–64. ISBN 978-1-317-34091-1. {{cite book}}: (עזרה)
15. Wink, André (1991). Al-hind: The Making of the Indo-islamic World (באנגלית). BRILL. p. 279. ISBN 978-90-04-09249-5.
16. Niharranjan Ray and Niharranjan Roy, ORIGIN OF THE RAJPUTS (A) THE NATIONALITY OF THE GUJARS
17. "The White Huns – The Hephthalites". Silkroad Foundation. נבדק ב-11 בינואר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
18. CNG Coins