Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הגירוש מגן עדן (באיטלקית: La Cacciata dei progenitori dall'Eden) - פרסקו של תומאסו די סר ג'ובאני די מונה קאסאי, המכונה מזאצ'ו מתקופת הרנסאנס המוקדמת (המאה ה-15: 1425–1428) התמונה נמצאת בקפלת בראנקצ'י.
-Cappella_Brancacci-Adamo_Eva_Cacciata_Paradiso_terrestre-Masaccio-_Photo_Paolo_Villa_FOTO9202_tris.jpg)
ביצירה מוצג רגע הגירוש של אדם וחוה מגן עדן, סצנה מהברית הישנה. יש הרואים ביצירה זו פריצת דרך באמנות משום שהיא מייצגת את תפיסות העולם החדשות ברנסאנס.
ביצירה חוה מכסה את איבריה, לאחר שאכלה את פרי עץ הדעת. פניה מראות כאב, פיה פעור בזעקה והיא בוכה.
האדם ביצירה שפוף וידיו על פניו.
ישנה פרספקטיבה הבנויה על קווי אלכסון: צל הרגליים שמשתרך מאחורי אדם וחווה, ובעיקר, הקו שמפריד את השמיים מהארץ מעוצב באופן אלכסוני על מנת להדגיש שהדמויות נעות לפנים. קיימת אקצרה בדמותו של מלאך האלוהים שנמצא מעל אדם וחווה, שתורמת אף היא לתחושה של חלל תלת־ממדי. קיימים גם מעברים עדינים בין אזורים מוצללים בגוף של הדמויות באופן שמשווה להן נפח ותלת־ממדיות.
בניגוד ליצירות אמנות מימי הביניים ולאחר מכן, ניתן לראות ביצירה זו הומניזם בולט, זאת בניגוד למסורת האמנותית. יש הרואים בדרך התיאור של אדם וחווה בתמונה כדרך תיאור הרוויה ברגש ואנושיות: סבל, כאב, בושה, זעקה, הבאה לידי ביטוי גם בארשת פניהם של אדם וחווה וגם בתנועות גופם.
זוהי אחת היצירות הראשונות מאז העת הקלאסית שמתארות את גוף האדם באופן שמבקש להיות נטורליסטי. מסיבה זו הפרופורציות האנטומיות אינן מושלמות ואפשר לראות שידיו של אדם קצרות מדי ביחס לגופו, ושידה השמאלית של חוה ארוכה מדי.
בסוף המאה ה-17, שלוש מאות שנה אחרי שהתמונה צוירה, הדוכס הגדול של טוסקנה, קוזימו השלישי דה מדיצ'י, ציווה להוסיף עלי תאנה שיכסו את ערוותן של שתי הדמויות. העלים נמחקו כשהתמונה עברה ניקוי ושחזור בשנות ה-80 של המאה העשרים.
יש כמה הבדלים בין התמונה לתיאור שנמצא בספר בראשית:
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
