האקה (קבוצה אתנית)
תת קבוצה בקרב אוכלוסיית האן הסינית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
האקה (בסינית מנדרינית: 客家, בפין-יין: Kèjiā, בניב האקה: האג-גה, ידועה לפעמים גם כ"האקה האן" (ৎᅇ࠼)) היא אחת משמונה תת-הקבוצות האתניות מקרב בני האן מסין. היא חיה בעיקר בדרום-מזרח סין באזורים גואנגדונג, פוג'יין, ג'יאנגשי, סיצ'ואן, חונאן, ג'ג'יאנג וגוויג'ואו. לבני האקה ניב סיני משלהם המחולק למספר תת-ניבים ואפיונים תרבותיים מיוחדים נוספים.
אישים ממוצא סיני-האקה האן: מימין לשמאל: שורה א': סון יאט-סן, שין טונג-יאו, סונג צ'ינג-לינג, ליו יונג-פו, שורה ב': סונג מיילינג, צ'או יון-פאט, לי קואן יו, דנג שיאופינג | |
אוכלוסייה | |
---|---|
כ-80 מיליון | |
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים | |
סין: (גואנדונג, פוג'יין, ג'יאנגשי, גואנגשי, סצ'ואן, חונאן, ג'ג'יאנג, האינאן, הונג קונג, טאיוואן; דרום-מזרח אסיה: סינגפור, מלזיה, אינדונזיה, תאילנד, וייטנאם, מיאנמר, טימור המזרחית; הודו; אוסטרליה, טהיטי; אפריקה: דרום אפריקה, מאוריציוס, ראוניון; צפון אמריקה: ארצות הברית, קנדה; אירופה: בריטניה, צרפת, הולנד; הקריביים: טרינידד וטובגו, סורינם, ג'מייקה; מרכז ודרום אמריקה: פנמה, ברזיל. | |
שפות | |
הניב הסיני האקה, הסינית המנדרינית, שפות המדינות בהן חיים | |
דת | |
דתות סיניות (טאויזם, קונפוציאניזם, פולחני אבות, וכו'), בודהיזם מהאיאנה, נצרות, חוסר דת, וכו'. | |
קבוצות אתניות קשורות | |
קבוצות האן סיניות אחרות |
המשמעות המילולית של הסימנים הסיניים בשמם "האקה" היא "משפחות אורחות". (היגוי קנטונזי למילה המנדרינית "קג'יה";[1] אורחים = 客家人 Kejia-ren). בניגוד לבני האקה, הילידים באזורי התיישבותם כונו "בנדי" (בנדי-רן – 本地人 ) או "בונטי" (בונטינגין, "מקומיים").
להבדיל מקבוצות אתניות אחרות בסין, בני האקה אינם קרויים לפי אזור גאוגרפי, כגון חבל ארץ, מחוז או עיר. לפי תאוריות אחדות, שנויות מאוד במחלוקת, מוצאם הקדום של בני האקה יכול להיות בדרום סיביר, באזור מסביב אגם באיקל, למשל בבני אוכלוסיית שיונגנו (המזוהים לפעמים עם ההונים)[1]. לפי תאוריות אחרות, מקובלות יותר, מקורם בבני האן שחיו בעיקר באזורים לאורך הנהר הצהוב – המחוזות הצפוניים של ימינו – שאנשי, חנאן וצפון חוביי. בני האקה עצמם מחשיבים את עצמם כצאצאים של בני האן שגורשו מהמחוזות הנ"ל החל מהמאה ה-3. הגירתם דרומה התרחשה בגלים בעת המלחמות שליוו חילופי שושלות באזור שמסביב לערי הבירה העתיקות לוו-יאנג וצ'אנג-אן. אבותיהם של בני האקה התיישבו קודם כל באזור שבגבול בין המחוזות גואנגדונג, פוג'יין, ג'יאנגשי וגואנגשי, ובו קיבלו משכניהם את שמם הנוכחי – האקה.
ביחס לתנועת ההתפשטות של כלל בני האן דרומה, נאלצו תכופות בני האקה להסתפק באדמות פחות טובות, למשל באזורים הרריים, דבר שהשפיע על צביון תרבותי מסוים כמו חיים בצמצום וחריצות בעבודה. אפשרויות הפרנסה המוגבלות מהחקלאות גרמו לחלקם לפנות לקריירה צבאית, לעיסוק במסחר נודד או ללימודים במטרה לקבל משרות פקידות בכירה בממשל. לעומת זאת, על נשותיהם הוטל להמשיך לעסוק בחלק משמעותי מעבודות האדמה.
הודות לנוכחותם המוגברת בצבא ובמנהל ולרמת ההשכלה הממוצעת הגבוהה יותר, בני האקה שיחקו תפקיד משמעותי בתולדות האומה הסינית ובהיסטוריה של הפזורה הסינית. מקרבם קמו בין השאר, מנהיגים רבים, פוליטיים, צבאיים ומהפכניים. מנהגים כמו קשירת הרגליים של הילדות היו בדרך כלל זרים להם.
בחיפושם אחרי אדמות פוריות יותר ופרנסה, חלק מבני האקה היגרו לאיים האינאן וטאיוואן (בטאיוואן הם מהווים כיום כ-20%–25% מהאוכלוסייה[1]) וכן לארצות אחרות בדרום-מזרח אסיה וביבשות אחרות – צפון ומרכז אמריקה ואוסטרליה, איי האוקיינוס השקט (למשל טהיטי) ואיי האוקיינוס ההודי (למשל ראוניון). מספר בני האקה בעולם הוא כ-80 מיליון. רבים מהם אינם מדברים עוד את ניבם.
בני האקה נודעו במבני בתים משותפים עגולים אופייניים – טולואו – (圓樓 או 圆楼, בפין-יין: Yuánlóu) כגון אלו בעיר לונגיאן, שבנפת יונגדינג, במחוז פוג'יין. קיימים גם בתים בצורה מרובעת – פאנגלו (方樓 או 方楼). קירותיהם עשויים חרס וצורת בנייתם המיוחדת נועדה להגן מפני אויבים.