הרי האלפים

הרי האלפים (בגרמנית: Alpen, באיטלקית: Alpi, בצרפתית: Alpes, ברומאנש ובאוקסיטנית: Alps, בסלובנית: Alpe) הם רכס הרים בדרום-מרכזה של אירופה, העובר (ממזרח למערב) דרך המדינות אוסטריה, איטליה, גרמניה, ליכטנשטיין, סלובניה, צרפת ושווייץ. האלפים מהווים מחסום גאוגרפי-אקלימי ברור המפריד בין אזור האקלים הים-תיכוני מדרום לאלפים והאזור הממוזג שמצפון להם, מכיוון שהם חוסמים את הרוחות הצפוניות הקרות. ההרים מהווים חלק משרשרת של רכסי הרים הנמשכת מצפון אפריקה ועד דרום-מזרח אסיה. הרי האלפים מצויים במפגש הלוחות הטקטוניים של אירופה ואפריקה.

ערך זה עוסק ברכס הרים בדרום מרכזה של אירופה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו אלפים (פירושונים).

רכס הרי האלפים

תצלום לווין של רכס הרי האלפים
מידע כללי
גובה	4,808.73 מטרים
שטח	190,000 קמ"ר
מדינה	שווייץ שווייץ אוסטריה אוסטריה איטליה איטליה צרפת צרפת גרמניה גרמניה ליכטנשטיין ליכטנשטיין סלובניה סלובניה
מיקום	אירופה
אורך הרכס	1,000 ק"מ
קואורדינטות	45°50′1″N 6°51′54″E
מפת הרי האלפים

מראה הרי האלפים בסלובניה

הפסגה הגבוהה ביותר באלפים היא המון בלאן המתנשא לגובה של 4,810 מטר מעל פני הים. הפסגות הגבוהות של האלפים מכוסות בשלג תמידי, ובעמקים שביניהן נוצרים קרחוני ענק המעצבים את הנוף. מוצאם של רבים מהנהרות הגדולים של מרכז אירופה (בהם: הריין, הדנובה, הפו והרון) הוא באלפים.

היווצרות

הרי האלפים נוצרו כתוצאה מלחץ של הלוח האפריקני כלפי הלוח האירופאי. לחצים אלו החלו אחרי היעלמותו של הים הקדום טתיס. הלחצים התמקדו בתחום האורוגנזה של התנגשות היבשות שהתחוללה בתקופת הפלאוזואיקון.

היסטוריה

מעט ידוע על מגורים באלפים בתקופות קדומות ממסמכים שנשתמרו אשר נכתבו על ידי גאוגרפים והיסטוריונים יוונים ורומים. פרטים מעטים ידועים לנו על כך מכיבושי אוגוסטוס של שבטים שישבו באלפים, וכך גם מהקרבות שניהל חניבעל באלפים נגד האימפריה הרומית.

על הכיבושים והנדידות התכופים באלפים של השבטים הגרמניים במאות החמישית והשישית, ידוע לנו רק בקווים כלליים, כיוון שלהם, כמו למלכים והקיסרים הפרנקים-קרולינגים, שימשו האלפים כמעט אך ורק לנתיבי תחבורה, ואך במעט למגורים.

גאוגרפיה

האלפים ליד הכפר אלפבאך במדינת טירול שבאוסטריה

האלפים משתרעים בקשת שאורכה כ-1,000 קילומטרים מהים התיכון בדרום צרפת עד לקרבת העיר וינה ושטחם כ-250,000 קילומטרים רבועים. ההרים מהווים חלק ממערכת הרים עצומה שנוצרה מהתקמטות קרום כדור הארץ בתקופות גאולוגיות קדומות. בהתקמטות זו נכללים הרי האטלס בצפון אפריקה; הרי הפירנאים, הרי האפנינים, הרי הקרפטים והרי הקווקז באירופה והרי ההימלאיה באסיה.

הרי היורה שבין שווייץ לצרפת נחשבים מבחינה גאולוגית לחלק מהרי האלפים, אך מבחינה גאוגרפית, לעומת זאת, הם נחשבים כרכס הרים עצמאי.

חלוקה משנית

האלפים מתחלקים לשני רכסים, האלפים המזרחיים והאלפים המערביים. הגבול בין שני החלקים הוא הימות קונסטנץ וקומו ונהר הריין.

האלפים המזרחיים

האלפים המזרחיים משתרעים בשטחי אוסטריה, גרמניה, איטליה, ליכטנשטיין, סלובניה ושווייץ. הפסגה הגבוהה ביותר היא ההר ברנינה, המתנשא לגובה 4,052 מטר מעל פני הים.

החלוקה המשנית של האלפים המזרחיים מבוססת על הליתולוגיה (חלוקה לפי סוגי הסלעים). החלקים העיקריים של האלפים המזרחיים הם:

• רכס האלפים הגיריים הצפוני - עובר בעיקר באוסטריה, אך גם בדרום בוואריה. הפסגות הגבוהות ביותר מגיעות עד כ-3,000 מטר.
• האלפים המרכז-מזרחיים - משתרעים באוסטריה ובשווייץ. נישאים עד לגובה של 4,000 מטר.
• רכס האלפים הגיריים הדרומי - עובר בדרום אוסטריה, וכן בצפון איטליה ובסלובניה.

האלפים המערביים

הר גרוסגלוקנר באוסטריה, ליד העיר זלצבורג

האלפים המערביים משתרעים בשטח איטליה, צרפת ושווייץ. ההרים בחלק זה של הרכס גבוהים יותר (בממוצע) מהאלפים המזרחיים, אולם הרכס עצמו קצר ומעוקל יותר. הפסגה הגבוהה ביותר באלפים המערביים היא המון בלאן (ההר הגבוה ביותר באלפים בכלל), המתנשא לגובה 4,810 מטר מעל פני הים.

האלפים המערביים נחלקים לשנים עשר חלקים לפי השיטה הגאוגרפית:

האלפים הליגוריים האלפים הימיים האלפים הקוטיים האלפים הדאופיניים האלפים הגראיים האלפים השבליים

האלפים הפניניים האלפים הברניים האלפים הלפונטיניים האלפים הגלארויים האלפים האוריים האלפים הצפון-מזרח שווייצריים

הרי היורה נחשבים חלק מהאלפים רק מבחינה גאולוגית, אך לא מבחינה גאוגרפית.

קרחונים

במרומי האלפים ישנו שלג עד, והרוחות העזות הנושבות בו לעיתים תכופות גורמות לעיתים לשלג להצטבר בערימות גדולות, המתגלגלות בסופו של דבר במדרונות וגורמות למפולות שלגים מסיביות. השלג שמדרדר אל הבקעות הגבוהות שבין ההרים מצטבר בשכבות; הלחץ העצום שנוצר על השכבות התחתונות יוצר קרחונים; הללו מחליקים אט אט במורדות ההר, ונמסים למים בהגיעם לגבהים נמוכים יותר.

סימפטום לשינויי האקלים וההתחממות העולמית, הוא המסת קרחונים במידה גבוהה שלא נראתה עד שנים אלה של תחילת המאה ה-21^[1].

הצד הצפוני של הר אייגר במרכז שווייץ

פסגות הרי האלפים בצילום מתוך מטוס בדרכו לגרמניה

פסגות

פסגת הר מטרהורן

הפסגות הגבוהות באלפים מתנשאות אל מעל ל-4,000 מטר מעל פני הים. הפסגה הגבוהה ביותר היא המון בלאן. הפסגות הגבוהות ביותר שוכנות באלפים המערביים. להלן רשימת עשר הפסגות הגבוהות באלפים וגובהן במטרים מעל פני הים:

• מון בלאן (4,810)
• מון רוז (4,634)
• נורדאנד (4,609)
• דום (4,545)
• ליסקאם (4,538)
• וייסהורן (4,505)
• מטרהורן (4,478)
• דאן בלאנש (4,357)
• גרנד קומבין (4,314)
• פינסטרארהורן (4,274)
• יונגפראו (4,158)

נהרות

האלפים מהווים מקור לנהרות רבים, מהחשובים שבנהרות אירופה. הנהרות נוצרים לאחר שהקרחונים שגולשים מטה מן ההרים נמסים בהגיעם למקומות נמוכים. היות שהטמפרטורה במקומות האלה גבוהה יותר, הופכים הקרחונים לפלגי מים קטנים שבמהלך זרימתם מתחברים והופכים לנהר. הנהרות החשובים ביותר הנכללים בקטגוריה הזו הם הרון, הפו, הדנובה והריין. מכיוון שהנהרות הללו עשירים מאוד במים וזרימתם חזקה, הם משמשים גם להפקת חשמל.

אגמים

האלפים משופעים באגמים רבים, אשר שמם ידוע בכל העולם. האגמים נוצרו לאחר עידן הקרח, כשכל הקרחונים הגדולים שכיסו את הקרקע נמסו, והשאירו אחריהם סלעים שהפריעו את זרימת המים וגרמו להיקוותם לתוך העמקים, שהפכו לאגמים. האגמים מפורסמים מאוד בשל יופיים, והם מושכים תיירים רבים מדי שנה מכל רחבי העולם. בין האגמים הללו ניתן למנות את אגם ציריך, אגם ז'נבה, ימת ארבעת הקנטונים ואגם לוגאנו.

מעברים

ערך מורחב – מעברי האלפים

כביש באלפים

באלפים ישנם מספר מעברים, שהם למעשה אזורים נמוכים יחסית לסביבתם, המשמשים מקומות לחציית האלפים, שכיום עוברים בהם כבישים ורכבות. המעברים שימשו את בני האדם כבר בימי קדם, לצורכי מסחר, מלחמה וצליינות. באותם ימים ההרים היו בלתי ניתנים לחצייה בעונת החורף, אך כיום הודות לפינוי השלגים התגברו על בעיה זו. החשובים במעברים הם מעבר סן ברנאר הגדול, מעבר ברנר, מעבר סנקט גוטהרד, מעבר סימפלון ומעבר מון סני.

הרי האלפים בשווייץ

את האלפים ניתן לחצות כיום גם על ידי מנהרות תת-קרקעיות שיש בו, שהחשובות בהן הן מנהרת סימפלון בין שווייץ לאיטליה, מנהרת מון סני בין צרפת לאיטליה ומנהרת בסיס הגוטהארד בשווייץ.

קו פרשת המים האלפיני

קו פרשת המים של האלפים נמתח מהים התיכון ממערב, לרכס וינרוואלד ("יער וינה") במזרח, ועובר דרך הפסגות המפורסמות והגבוהות ביותר באלפים. הקו עולה מן הים התיכון בדרום-מזרח צרפת, וברכס ההרים כול דה טנדה הוא זז מעט מערבה וממשיך צפונה. לאחר קילומטרים אחדים הוא עולה לכיוון צפון-מזרח, ולאחר מכן, על גבול שווייץ, יורד לכיוון דרום-מזרח ומסתיים ברכס יער וינה הסמוך לעיר וינה.

תיירות

הרי האלפים מהווים מוקד תיירות עולמי, המושך אליו תיירים רבים מדי שנה. גורמי המשיכה העיקריים הם הנוף, פעילות סקי בחורף וטיולים בקיץ. הנוף האלפיני מתאפיין באגמים רבים, כפרים קטנים בין ההרים ופסגות מושלגות.

בזכות מיקומם במרכז אירופה, הרי האלפים הם מוקד משיכה לחובבי סקי רבים והוקמו בהם אתרי סקי רבים מאוד, בעיקר באוסטריה, בשווייץ ובצרפת. הידועים מביניהם כוללים את אתרי הסקי והכפרים סן אנטון (אוסטריה), צרמט (שווייץ), אישגיל (אוסטריה), סנט. מוריץ (שווייץ), שאמוני-מון-בלאן (צרפת), ואל טורנס (אתר הסקי הגבוה באירופה שבצרפת) וסלה רונדה (איטליה).

בכל שנה מתקיים באזור פסטיבל Almabtrieb.

ראו גם

• החגורה האלפידית

קישורים חיצוניים

• הרי האלפים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• הרי האלפים, דף שער בספרייה הלאומית

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: הרי האלפים
מדריך למטייל בוויקימסע: הרי האלפים
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הרי האלפים

• מדינות האלפים | Geographunny - גאוגרכיף
• תמונות לוויין של האלפים
• תמונות רבות של נופים, צמחים וחיות אלפיניים (באיטלקית)
• הרי האלפים באתר אנציקלופדיית קולומביה
• גלריית תמונות של האלפים תחת מעטי שלג וקרח
• רויטל חורש, לבן על לבן: מסע אל האלפים חלק א', באתר nrg‏, 29 באפריל 2013
• רויטל חורש, לבן על לבן: מסע אל האלפים חלק ב', באתר nrg‏, 30 באפריל 2013

רכס הסילוורטה

הערות שוליים

1. פרופ רוזנפלד מומחה למדעי האטמוספירה: קצב המסה שלא היה מעולם באלפים, נבדק ב-2022-08-23