Loading AI tools
תוכן פרסומי אלקטרוני שנשלח בניגוד לרצון הנמען מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דואר זבל אלקטרוני (באנגלית: Spam) הוא ביטוי לתוכן הנשלח לנמען בניגוד לרצונו ומהווה בכך מטרד. עיקר השימוש במונח "דואר זבל" מתייחס לתוכן הנשלח באמצעים אלקטרוניים, בעיקר בדואר אלקטרוני אך גם בהודעות באחת מהאפלקציות למסריים מיידים כגון וואטסאפ, במסרונים, בשיחות טלפון אוטמטיות ובפקס.
בישראל ובמדינות נוספות החוק אוסר על שליחת דואר זבל באמצעים אלקטרוניים כדוגמת דואר אלקטרוני או מסרונים. החוק האוסר זאת בישראל מכונה "חוק הספאם", ובו אף נקבע פיצוי כספי ללא הוכחת נזק לנמען שקיבל "דבר פרסומת" בלא שהסכים לכך.
ספקיות הדואר האלקטרוני וחברות האפלקציות למסרים מיידיים פועלות כל העת על מנת לנטר את דואר הזבל ולמנוע ממנו להטריד את המשתמשים.
בעוד שחברות רבות שומרות על קשר מתמיד ורצוי עם הלקוחות שלהן באמצעות דיוור אלקטרוני, מתפתות חברות רבות לשלוח דיוור פרסומי לאנשים אשר לא נרשמו ביוזמתם לקבלת דיוור זה. דיוור מסוג זה ידוע בשם דואר זבל, הסיבה לריבוי דואר הזבל נובעת מהסברה שאפילו אם אחוז קטן מאוד ממקבלי דואר הזבל יקנה מוצר או שירות כלשהו, די יהיה בכך כדי לכסות את העלויות למשלוח הודעות למיליוני אנשים. בגלל העלויות הנמוכות של הדיוור האלקטרוני, והזמינות שלו תופעת דואר הזבל נפוצה מאוד. ובעיית דואר הזבל האלקטרוני מהווה מטרד משמעותי בשימוש בדיוור האלקטרוני.
דואר הזבל האלקטרוני הראשון נשלח ב-3 במאי 1978 באמצעות Arpanet, כשגארי תוקרט מחברת ייצור המחשבים DEC רצה לפרסם את הדגמים החדשים של משפחת המיני מחשבים מסוג System-20. הוא שלח ל-357 איש מסר שהכיל הזמנה להגיע להשקת הדגמים החדשים.[1]
הודעת הדואר האלקטרוני המסחרית הראשונה הופצה ברשת האינטרנט בתחילת שנת 1994 על ידי בני זוג מפיניקס, אריזונה, עורכי הדין לורנס קנטר ומרתה סיגל, שפרסמו את מומחיותם בנושא מתן שירותים משפטיים למהגרים לארצות הברית ולמבקשי ויזה. בשנת 2004 הוגשה בישראל תביעת דואר הזבל הראשונה.
במקור, "ספאם" הוא שמו המסחרי של הלוף (בשר קצוץ משומר) הוותיק של חברת Hormel Foods. השם הוא הלחם בסיסים של Spiced Ham (בשר מתובל), ונעשה בו שימוש בקמפיין השיווקי של החברה מאז 1937. כתוצאה מהקמפיין, הפך המונח שם נרדף לבשר משומר שאינו טעים, מזין ומגרה.[2]
השימוש במילה "ספאם" בהקשר של פרסום בדואר האלקטרוני קיים מתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20. הכינוי מבוסס על שיר שהופיע בסדרת הטלוויזיה הבריטית הקרקס המעופף של מונטי פייתון, מתוך מערכון שהקדישה החבורה לספאם. במהלכו קבוצת ויקינגים שרה במקהלה "ספאם ספאם ספאם", בקצב גובר שמשתיק את כל הקולות מסביב. דבר זה דומה להתנהגות של דואר הזבל, שכמו במערכון מחריש כל תקשורת אחרת באינטרנט על ידי כך שהוא מציף את תיבות הדואר.
הסבר נוסף גורס שהכינוי נטבע על ידי קבוצת מעבדת המחשבים של אוניברסיטת דרום קליפורניה, משום שיש לו מאפיינים משותפים עם המאכל: איש לא רוצה או מבקש אותו; מעדיפים מאכלים אחרים על פניו כשם שמעדיפים לקרוא מכתבים אחרים על פני הודעות זבל; לעיתים רחוקות הוא באמת טעים, כשם שנדיר שדואר זבל הוא באמת מועיל.
באנגלית נכתב המונח "ספאם" באותיות קטנות ("spam") כאשר הוא מתייחס לדואר זבל, מתוך כוונה שלא להתבלבל עם הבשר המשומר שמיוצר על ידי Hormel Foods, שנכתב באותיות גדולות ("SPAM").
חברת סיסקו מערכות דיווחה כי ב-2009, הסתכם הנפח הכולל של דואר זבל של עשר המדינות המובילות בעולם ב-34.7 טריליון הודעות. בראש הרשימה הובילו ברזיל עם 7.7 טריליון הודעות, ארצות הברית עם 6.6 טריליון הודעות, והודו עם 3.6, קוריאה הדרומית: 3.1;טורקיה: 2.6; וייטנאם: 2.5; סין: 2.4; פולין: 2.4; רוסיה: 2.3; ארגנטינה: 1.5. טריליון הודעות.[4]
דואר הזבל גורם לנזקים הן למשתמש הקצה והן לספק שירותי אינטרנט. את המשתמשים הוא מאלץ לקרוא או להתייחס לתוכן פרסומי על חשבון זמנם מבלי שהם בחרו בכך. הוא גורם לטורח ובזבוז זמן שמוקדש לסינון דואר הזבל, אובדן דברי דואר בשל סינון שגוי, חשיפה לתכנים מפוקפקים, ואף עלול לגרום להקטנת השימוש במערכות אלקטרוניות, כדי להימנע מהטרדה שכרוכה בהם. הנזק אצל ספקי האינטרנט גדול עוד יותר, מכיוון שהם צריכים להגדיל את כוח המחשוב ואת נפח החיבור בשל ריבוי הודעות דואר זבל (על פי הערכות מעל ל-70 אחוז מהדוא"לים הנשלחים בעולם הם ספאם). גם בתחומים אחרים של ספאם ישנו נזק למקבלו. בהודעות פקס דואר הזבל גורם לבזבוז של נייר ודיו אצל מקבלו.
במדינות רבות בעולם ובהן ישראל, ארצות הברית ומדינות האיחוד האירופי החוק אוסר על משלוח דואר זבל ומטיל עונשים על מפירי החוק.
בישראל, לאחר הליכי חקיקה ארוכים[5] אושר במאי 2008 התיקון לחוק התקשורת (בזק ושידורים) סעיף 30א (שיגור דבר פרסומת באמצעות מיתקן בזק).
בדברי ההסבר לחוק נאמר:
תופעת ההפצה ההמונית של הודעות פרסומת בלתי רצויות באמצעות רשתות תקשורת (לרבות באמצעות דואר אלקטרוני, הודעות SMS ופקסימילה), המכונה "spam", הפכה בשנים האחרונות למטרד ציבורי כלל-עולמי, והיקפה מצוי במגמת עליה חדה. תופעת ה-spam מעוררת בעיות במישורים שונים, ובהן - בעיות של אבטחת מידע, חדירה למחשבים ללא היתר והפצת וירוסים, פגיעה בפרטיותו של המשתמש ברשת והטרדתו, פגיעה בהתפתחותו של המסחר האלקטרוני, פגיעה בעסקים בשל אובדן זמן והשקעת משאבים. תופעה זו מעמיסה עלויות מיותרות על הציבור, ובכלל כך על מפעילי תקשורת (בעלי התשתיות, ספקי אינטרנט וכו'), עסקים, משתמשי אינטרנט פרטיים ורשויות העוסקות באכיפה.
ולפיכך החוק קובע כי:.[6]
לא ישגר מפרסם דבר פרסומת באמצעות פקסימיליה, מערכת חיוג אוטומטי, הודעה אלקטרונית או הודעת מסר קצר, בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען
— חוק התקשורת (בזק ושידורים)התשס"ה-2008 (תיקון מס' 33)[7]
'דבר פרסומת' מוגדר בחוק:
מסר המופץ באופן מסחרי, שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת, וכן מסר המופץ לציבור הרחב שמטרתו בקשת תרומה או תעמולה", אך אינו כולל תעמולה פוליטית והתרמה לצורכי בחירות
כמו כן נקבע בחוק שיכול בית המשפט לפסוק פיצוי של עד 1,000 ש"ח, ללא הוכחת נזק, לכל הודעת דואר זבל שנשלחה למנוי. תובעים רבים זכו בסכומי כסף שונים, במספר בתי משפט, כפיצוי לפי חוק זה.[8]
בתיקון נוסף, שתוקפו מאוגוסט 2016, הוטלה הגבלה זו גם על משלוח בקשת תרומה ותעמולה (למעט תעמולה פוליטית ובקשת תרומה למסע בחירות).[9][10]
בנוסף, התיקון הוסיף את פרט 12 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006, המאפשר להגיש תובענות ייצוגיות בגין הפרת הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת.
ביולי 2014 נקבעה הלכה בבית המשפט העליון בעניין גובה הפיצוי על כל הודעת זבל. בפסק-דין[11] על שני ערעורים בתיקים שהגיעו מבית-המשפט לתביעות קטנות ונדחתה בקשתם לערעור במחוזי. השופט אליקים רובינשטיין הותיר בידי השופטים את שיקול הדעת להפחית את הפיצוי, כאשר נקודת המוצא היא הסכום המרבי הקבוע בחוק, ממנו יש להפחית במקרים המתאימים. השופט הזכיר שעל-פי החוק, אם הנמען לא אישר את שליחת ההודעות אליו, אסור למפרסם לשלוח הודעות, ולכן גם מבלי שהנמען יבקש את הסרתו מהרשימה, המפרסם עובר על החוק וחייב בפיצויו של הנמען. ב-21.6.15 קבע[12] בית המשפט לתביעות קטנות בקריות, פיצוי שיא של 617 אלף ש"ח בגין הפצת דואר זבל, ב-87 תביעות שאוחדו להליך אחד כנגד חברת "אור הקסם". בפסקי דין אחרים נפסקו פיצויים של עשרות או מאות שקלים להודעה.
ערך מורחב – לחימה בדואר זבל אלקטרוניבנוסף לפעולות החקיקה מתקיימיים כל העת מאמצים רחבים על ידי מספר גורמים למנוע את שליחת וקבלת דואר הזבל ולהטריד את המשתמשים, פעולות אלה כוללות[13]:
מנגד שולחי דואר זבל (ספאמרים) משתמשים כל העת בתכסיסים שונים כדי לעקוף את מסנני הדואר האלקטרוני. לעיתים הם מנצלים פרצות אבטחה בשרתים המאפשרים שליחת דואר אלקטרוני, פרצות דוגמת הזרקת דואר אלקטרוני, ואת מתקפת הבוטנט שבה משתלטים על מחשבי קצה באמצעות תכנת סוס טרויאני.[15] ועוד. ספאמרים משיגים כתובות דואר אלקטרוני בכמה אמצעים: איסוף כתובות מהודעות של Usenet, רישומי DNS, או סריקת אתרי אינטרנט. בעקבות השימוש המתגבר בדואר זבל תוך התחזות לגולשים אחרים, שרתי שליחת דואר רבים הפכו לשרתים מאובטחים, שדורשים אימות באמצעות שם וסיסמה של שולח הדואר האלקטרוני. גם התנהגות לא זהירה של גולשים עלולה לגרום להגברת דואר הזבל, בין ההתנהגות הזו ניתן למנות פרסום של כתובת דואר אלקטרוני באתרי אינטרנט כמו פורומים, שליחת דואר אלקטרוני באמצעות אתרי אינטרנט, או הפניות של דואר אלקטרוני הלאה באופן שכל שרשרת המכותבים יכולה ליפול לידיו של ספאמר.
ערך מורחב – שיחות ספאםצורה נוספת של דואר זבל היא שיחות ספאם - שיחת טלפון שבה מושמעת לנמען הודעה מוקלטת ובה תוכן שיווקי בלא שהנמען הסכים לכך.
שיחות הספאם מהוות מטרד למשתמשים בטלפונים שכן הם נדרשים להקדיש מזמנם ותשומת לבם לענות לטלפון במחשבה שמישהו מחפש אותם אך כאשר הם עונים הם מגלים שעשו זאת רק בשביל לשמוע הודעה מוקלטת שיווקית, כמו כן לעיתים שיחות אלו נעשות בשעות לא שגרתיות ומהוות הפרעה כפולה לנמענים.[16] עם עליית השימוש בתוכנות אוטומציה לשיחות היקף התופעה גדל והפך למטרד של ממש.
שיחות הספאם למטרות שיווקית נאסרו גם הם בישראל כחלק מחוק הספאם,[17] אך תופעה זו עדיין נפוצה בקרב ארגוני צדקה משום שהם אינם עונים להגדרת חוק הספאם כ'דבר פרסומת'.
לעיתים משתמשים המפרסמים בצינתוק כלומר מחייגים לנמען שיחה קצרה ומנתקים, וכאשר הוא חוזר למספר זה מושמעת לו הודעה מוקלטת שיווקית, פעולה זו הוזכרה בחוק הספאם ואסורה על פי חוק.
סדר יום עם צ'יקו מנשה, המלחמה בדואר הזבל האינטרנטי והסלולארי, בערוץ רשות השידור, סרטון באתר יוטיוב.פסקי דין:
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
