דאיזם
השקפה פילוסופית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
דֶאִיזְם היא השקפה פילוסופית על אודות רעיון האלוהות הדוגלת בדת טבעית. היא שמה דגש על התנהגות מוסרית, והחל מהמאה ה-18, מאמינה בקיומו של בורא, אבל טוענת כי בורא זה יצר את חוקי הטבע ואינו מתערב יותר בטבע.[1] היא דוגלת בקיומה של מציאות מטאפיזית ראשונית-נצחית, הקודמת לכל מציאות טבעית אשר בראה (ללא סיבה ידועה) את היקום. על פי השקפה זו, מאז הבריאה או המפץ הגדול, ממשיך היקום לפעול על-פי חוקי הטבע, ללא התערבות אלוהית. לחלופין, התערבותו נסתרת ומעטה בהשוואה עם תפיסות אחרות של מושג האלוהות, במיוחד בתפיסות דתיות-תאיסטיות. דאיזם מדגיש את המושג של תאולוגיה טבעית, הרעיון כי קיומו של האל מתגלה באמצעות הטבע. הדאיסטים דגלו בטיעונים רצאיונליים ודחו בדרך כלל את ההתגלות כמקור לידע על אלוהים, בטענה כי ידע אמפירי והתבוננות בעולם הטבע מספיקות כדי לקבוע את קיומה של ישות עליונה שבראה את היקום.
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: משפטים ארוכים מאד ועתירי פסיקים. התוצאה היא טקסט לא נגיש. | |
מבחינה אידאולוגית, נהוג לחלק את הדאיזם לקלאסי ומודרני.
הדאיזם הקלאסי נטה לגישה אינטואיטיבית כדי לבסס את טענתו בדבר קיומה של מציאות מטאפיזית האחראית לקיום המוכר. לפי גישה זו, מציאות זו בראה את הקיום המוכר בצורתו האופיינית כמערכת טבעית. אותה "מציאות מטפיזית" אינה מתערבת בו, או בגורל האדם, באופן המפר את חוקי הפיזיקה, כמו למשל דרך "נס גלוי", אף שקיימת עדיין אפשרות של התערבות "נסתרת".
הדאיזם המודרני ניסה להתבסס על ראיות, או אישושים לוגיים וידע כבסיס לטענה לקיום מניע ראשוני, תוך שימוש בטיעונים פילוסופיים מחוץ לגבולות הפרדיגמה הנטורליסטית בכל מה שקשור במקורה ואופייה של המציאות. גישה זו נקטה עמדה של אגנוסטיות (חוסר ודאות), ולעיתים איגנוסטיות (חוסר משמעות) בנוגע לטענה לאפשרות של התערבות מצד גורם ראשוני כזה במציאות.
המניע הראשון, או המקור הראשון, אפשר שיכונה "אלוהים" (God). יחד עם זאת, דאיסטים שסלדו מכינוי זה טענו שהוא מטה (או מטעה לחשוב) שמדובר באחד מאלוהי הדתות, במיוחד אלה האברהמיות. משום שהם שוללים את קיומם של אלה. בעוד שבדאיזם הקלסי ההגדרה קשיחה יחסית, הנחות היסוד המהותיות של הדאיזם המודרני גמישות יותר.
ערך זה מתייחס לדאיזם המודרני אם לא צוין אחרת.