דאחיה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
דאחִיֶה (בסרבית: Дахије- Dahije) הם הקצינים היניצ'רים, סרבים לשעבר, מתאסלמים ומוסלמים מלידה, שבראש יחידות היאמאקים - היניצ'רים החניכים - נועדו להגן על הגבולות של האימפריה העות'מאנית בסרביה, על הנהרות דנובה וסאווה. הם השתלטו בשנים 1802–1804 על הסנג'אק סמדרבו (שנודע גם כ"פשאליק בלגרד") אחרי שרצחו את חאג'י מוסטפא פאשה של בלגרד ב-15 בדצמבר 1801. ארבעת מנהיגי הדאחיה היו קוצ'וק עליה, הרוצח של מוסטפא פאשה, אגאנליה (אגנלי ביירקטר), מולה יוסוף ומהמט-אגא[1] פוצ'יץ' (פולה-אולו). הם חילקו את הסנג'אק ביניהם ושלטו בו בלי לציית לשלטון המרכזי של הסולטן העות'מאני. הם הגבירו במקום את דיכוי האיכרים הסרבים והטילו עליהם מיסים נוספים. השלב הראשון של ההתקוממות הסרבית הראשונה כוון נגדם ונקרא גם "ההתקוממות נגד הדאחיה" (Буна против дахија-Buna protiv dahija) והוא הסתיים בתבוסת היניצ'רים האלה על ידי המורדים הסרבים.