גירוש הנשים הנוכריות
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
פרשת גירוש הנשים הנוכריות בידי עזרא הסופר הייתה רבת משמעות בחייה ובהתפתחותה של תנועת שיבת ציון ושל החברה היהודית בארץ ישראל בתקופה הפרסית.[1] הפרשה מתוארת בספר עזרא, פרק ט'–פרק י', ולפי הכרונולוגיה המסורתית אירעה בחורף שנת ג'תט"ו. בזמנו של עזרא היו נישואי תערובת שנויים במחלוקת, והיו אנשים באליטה של החברה היהודית, בכללם שרים, כוהנים ולוויים, שנשאו נשים נוכריות. לעומתם, היו קנאים שהתנגדו בחריפות לנישואי תערובת.[2]
לפי ספר עזרא, עם בואו של עזרא לירושלים, כשליח המלך הפרסי ארתחששתא, והממונה מטעמו על היהודים שישבו באחשדרפנות עבר הנהר (ממערב לנהר פרת), הגיעו אליו חלק מהשרים וסיפרו כי נפוצים נישואי תערובת עם העמים השכנים.[3] עזרא שראה בנישואי תערובת חטא חמור שעלול לגרום לעונש גלות וסכנת התבוללות דתית ולאומית, הגיב בזעזוע, קרע את בגדיו, מרט את שערות ראשו וצם. לשיטתו, ירושת הארץ תלויה בראש וראשונה בהיבדלות מעמי הארץ, והוא ראה את ההתבוללות כגורם לחורבן ולגלות. שכניה בן יחיאל מבני עילם קרא לעזרא לגרש את הנשים הנוכריות. עזרא הסופר נעתר לקריאה זו, והשביע את הכהנים והלויים לסייע לו. הוא כינס את העם לאספה מיוחדת בירושלים בכ' בכסלו, ואיים להחרים את רכושו של מי שייעדר מהאסיפה. באספה השביע עזרא את העם לגרש את הנשים הנוכריות וצאצאיהן (לא מצוין האם ביקש גם מנשים יהודיות להיפרד מבעליהן הנוכרים), והוחלט להקים בית דין מיוחד לצורך בירור מעמדן של הנשים ולצורך הגירוש (אפשרות גיורן של הנשים הנוכריות לא הוזכרה כלל). בית הדין ערך את הבירור מא' בטבת ועד א' בניסן, ובבירור התגלה פגם בייחוסם של 113 איש.[2][4]