Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גינאה הספרדית (בספרדית: Guinea Española) הייתה קבוצה של טריטוריות יבשתיות ואיים שנשלטו על ידי ספרד משנת 1778 במפרץ גינאה ובמפרץ בוני שבמרכז אפריקה. היא קיבלה עצמאות בשנת 1968 כגינאה המשוונית.
| |||
מיקום גינאה הספרדית | |||
מוטו לאומי |
”¡Una, Grande y Libre!” "אחת, גדולה וחופשייה!" | ||
---|---|---|---|
המנון לאומי | המארש המלכותי | ||
ממשל | |||
משטר | דיקטטורה אוטוריטרית פשיסטית רפובליקה מונרכיה | ||
ראש המדינה | פרנסיסקו פרנקו | ||
שפה נפוצה | ספרדית | ||
עיר בירה | באטה | ||
גאוגרפיה | |||
יבשת | אפריקה | ||
היסטוריה | |||
הקמה | |||
הספרדים משתלטים על פרננדו פו. נוהלה כחלק מלכות המשנה של ריו דה לה פלטה | 11 במרץ 1778 | ||
פירוק | 12 באוקטובר 1968 | ||
עצמאות גינאה המשוונית | 12 באוקטובר 1968 | ||
ישות קודמת |
האימפריה הפורטוגזית הקולוניה של פרננדו פו הבריטית פנג | ||
ישות יורשת | גינאה המשוונית | ||
דמוגרפיה | |||
דת | נצרות קתולית | ||
כלכלה | |||
מטבע | פסטה ספרדית (1869–1968), דולר ספרדי (1778–1869) | ||
המושבה הספרדית באזור גינאה הוקמה בשנת 1778, על ידי הסכם אל פרדו בין האימפריה הספרדית לאימפריה הפורטוגזית. בין השנים 1778 ל-1810 ניהלה ספרד את שטחה של גינאה המשוונית באמצעות מלכות המשנה של ריו דה לה פלטה, שבסיסה בבואנוס איירס (בארגנטינה המודרנית).[1] משנת 1827 עד 1843, לבריטניה היה בסיס על האי ביוקו כדי להילחם בסחר העבדים האטלנטי המתמשך שניהלו ספרד וסוחרים בלתי חוקיים.[2] בהתבסס על הסכם עם ספרד בשנת 1843, בריטניה העבירה את בסיסה למושבה משלה בסיירה לאון שמערב אפריקה. בשנת 1844, עם שיקום הריבונות הספרדית, המושבה נודעה בשם "הטריטוריות הספרדיות של מפרץ גינאה" (Territorios Españoles del Golfo de Guinea).
ספרד מעולם לא ניסתה להקים התיישבות קולוניאלית ברוב שטחי החוף של מפרץ ביאפרה, שאליו היו לה זכויות לכך לפי חוזה אל פרדו. הצרפתים הרחיבו את שטחי הכיבוש שלהם באזור על חשבון האזור שספרד תבעה. על פי חוזה פריז בשנת 1900, ספרד נותרה עם המובלעת היבשתית של ריו מוני, 26,000 קמ"ר מתוך 300,000 המשתרעים מזרחה לנהר אובנגי, אשר הספרדים טענו לבעלות עליהם קודם לכן.[3]
לקראת סוף המאה ה-19 החלו בעלי מטעים - פורטוגזים, גרמנים ואנשי פרננדינו (אנ') - לפתח מטעי קקאו גדולים באי ביוקו.[4] לאחר שאוכלוסיית קבוצת בובי הילידית הושמדה על ידי מחלות ועבודות כפייה, כלכלת האי הסתמכה על עובדי קבלן חקלאיים מיובאים. הסכם עבודה נחתם עם הרפובליקה של ליבריה בשנת 1914; הובלתם של עד 15,000 עובדים דרך הים נוהלה על ידי חברת הספנות הגרמנית ורמן-ליניה (אנ').[5] בשנת 1930 גילתה ועדה של ארגון העבודה הבין-לאומי (ILO) כי עובדי קבלן ליבריים "גויסו בתנאים של כפייה פלילית שכמעט ולא ניתן להבחין בין פשיטה על עבדים וסחר בעבדים".[6] ממשלת ליבריה אסרה על גיוס עובדים ליברים לגינאה הספרדית. המחסור המתמשך בכוח אדם בתעשיות הקקאו, הקפה והכריתה הוביל לסחר משגשג בהברחות לא חוקיות מבוססות קאנו של עובדי איגבו ואיביביו מהמחוזות המזרחים של ניגריה המודרנית. מספר עובדי הקבלן החשאיים באי ביוקו גדל ל-20,000 בשנת 1942.[7] הסכם עבודה נחתם עם המלוכה הבריטית באותה שנה. זה הוביל לזרם מתמשך של עובדים ניגרים שהגיעו לגינאה הספרדית. עד 1968, בעת קבלת העצמאות, כמעט 100,000 ניגרים אתניים חיו ועבדו בגינאה הספרדית.[8]
בין 1926 ל-1959 איחד השלטון הספרדי את פרננדו פו (שמו הישן של האי ביוקו) ואת ריו מוני בתור המושבה של גינאה הספרדית. ספרד ניהלה קמפיינים צבאיים בשנות ה-20 של המאה ה-20 כדי להכניע את אנשי הפנג הילידים, ובמקביל ליבריה ניסתה לצמצם את גיוס אזרחיה לעבודות בגינאה הספרדית. בשנת 1926 הקימה המלוכה הספרדית חילות מצב של המשמר הקולוניאלי ברחבי המובלעת, והמושבה כולה נחשבה לרגועה עד 1929.[9] בריו מוני הייתה אוכלוסייה קטנה, באופן רשמי הוערכה בקצת יותר מ-100,000 בשנות ה-30. אנשיה היו יכולים בקלות לברוח מעבר לגבולות עם שטחי קמרון או גבון שהיו בשליטה צרפתית. יתר על כן, חברות העץ נזקקו לכמויות הולכות וגדלות של עובדים, והתפשטות גידול הקפה העלתה אפשרות לאמצעי חלופי לתשלום מיסים. האי ביוקו המשיך לסבול ממחסור בעובדים. הצרפתים התירו רק לזמן קצר גיוס עובדים בקמרון. בעלי המטעים החלו לגייס פועלים בני איגבו, שהוברחו בסירות קאנו מקלבר שבניגריה. ביוקו פותח לאחר מלחמת העולם השנייה כאחד האזורים החקלאיים הפוריים ביותר באפריקה.[3]
בהיסטוריה הפוליטית שלאחר המלחמה של גינאה הספרדית היו שלושה שלבים נפרדים למדי. בשנים 1946–1959 היה לגינאה המשוונית מעמד של פרובינציה, שהיווה שדרוג ממעמדה כמושבה, לאחר שהאימפריה הפורטוגזית עשתה ניסיונות כדי להשתלט עליה. בשנים 1960–1968 ניסתה ספרד מערכת של דה-קולוניזציה חלקית כדי לשמור על הפרובינציה בתוך המערכת הטריטוריאלית הספרדית, שנכשלה בשל המשך הפעילות האנטי-קולוניאלית של הגינאים. ב-12 באוקטובר 1968 ויתרה ספרד על הטריטוריה והוכרזה עצמאותה של הרפובליקה של גינאה המשוונית. פרנסיסקו מסיאס נגמה נבחר לנשיא גינאה המשוונית.[10]
אוכלוסיית המושבה של גינאה הספרדית הייתה מרובדת (לפני שהעבדות בוטלה). המערכת הייתה דומה במקצת לזו שפעלה במושבות הצרפתיות, האנגליות והפורטוגזיות בשאר אפריקה:[11]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.