Loading AI tools
ציפור ממשפחת הגיבתוניים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גיבתון סוף (שם מדעי: Emberiza schoeniclus) הוא מין של ציפור במשפחת הגיבתוניים.
גיבתון סוף | |
---|---|
גיבתון סוף זכר | |
מצב שימור | |
ללא חשש (LC)[1] | |
מיון מדעי | |
ממלכה: | בעלי חיים |
מערכה: | מיתרניים |
על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
מחלקה: | עופות |
סדרה: | ציפורי שיר |
תת־סדרה: | תרופודה |
משפחה: | גיבתוניים |
סוג: | גיבתון |
מין: | גיבתון סוף |
שם מדעי | |
Emberiza schoeniclus ליניאוס, 1758 | |
תחום תפוצה | |
תחום התפוצה של גיבתון סוף מקייץ
יציב
חולף
חורף | |
בישראל הוא חולף וחורף לא שכיח. ניתן למוצאו בעמק בית שאן, עמק החולה, ומישור החוף, בעיקר בחושות קנים לצד מקורות מים.[2]
שם הסוג Emberiza הוא מגרמנית עתיקה, גיבתון. שם המין הספציפי schoeniclus הוא מיוונית עתיקה, ציפור לא ידועה על שפת המים.[3]
הוא נפוץ ברחבי אירופה וחלק גדול מהאזור הפלארקטי. רוב הציפורים נודדות דרומה בחורף, אך אלו בדרום ובמערב מרחב התפוצה יציבים. הוא נפוץ באגמים, אך גם מקנן בשטחים פתוחים יבשים יותר.
גבתון הסוף תואר על ידי חוקר הטבע השוודי קרל לינאוס בשנת 1758 במהדורה העשירית של Systema Naturae שלו תחת השם המדעי Fringilla schoeniclus.[4] גיבתון זה ממוקם כעת בסוג Emberiza שליניאוס הציג באותה מהדורה של Systema Naturae שלו.[5][6] המין הספציפי schoeniclus הוא מהיוונית העתיקה skhoiniklos, מילה ששימשה את המחברים היוונים לציפור לא מזוהה.[7]
ישנם תשעה עשר תת-מינים מוכרים.[6]
משפחת הגיבתוניים מכילה כ-300 מיני אוכלי זרעים, שרובם נמצאים ביבשת אמריקה; אם כי הסוג גיבתון, עם יותר מ-40 מינים, מוגבל לעולם הישן.[8]
גיבתון סוף קשור באופן הדוק לגיבתון סוף יפני ולגיבתון סוף מזרחי, כאשר שלושתם מסווגים לעיתים כבני סוג נפרד, Schoeniclus.
גיבתון סוף הוא ציפור בינונית, אורכו 13.5-15.5 ס"מ, עם מקור קטן ומוצק של אוכלי זרעים. לזכר יש ראש וגרון שחורים, פס שפם לבן, חלקים תחתונים בהירים, וגב חום ומפוספס בכבדות. לנקבה ניצוי פחות בולט, עם ראש חום מפוספס ויותר פספוס למטה. השיר של הזכר הוא "סריפ" שחוזר על עצמו.
מזונו מורכב בעיקר מזרעים, אולם את הצעירים הוא מאכיל בחרקים.
הרבייה מתחילה בדרך כלל בתחילת אפריל, ומסתיימת בסוף אוגוסט בהתאם למיקום ולגובה. המין הוא מונוגמי. הקן נבנה באמצעות זרדים, דשא וקנים מרופדים בחומרים רכים יותר כמו שיער, אזוב ושורשים, על שיח או קנה. הנקבות מטילות 4–5 ביצים בצבע אפור זיתי, המציגות את הסימנים דמויי השיער האופייניים לאלו של הגיבתונים. תקופת הדגירה היא 12–15 ימים כאשר הגוזלים מואכלים על ידי שני ההורים.[9]
גיבתון הסוף אינו מאוים באופן עולמי ומסווג ללא חשש על ידי ה-IUCN. האוכלוסייה האירופית המשוערת מונה לפחות 4.8 מיליון זוגות, במיוחד בשוודיה, פולין ונורווגיה. עם זאת, על פי הדיווחים מספרי גיבתון הסוף יורדים בנורווגיה, שוודיה וגרמניה.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.