גבול ארצות הברית – מקסיקו
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
גבול ארצות הברית – מקסיקו (באנגלית: Mexico–United States border, בספרדית: Frontera entre México y Estados Unidos) הוא הגבול הבינלאומי שבין ארצות הברית לבין מקסיקו והוא משתרע בין האוקיינוס השקט במערב, לבין מפרץ מקסיקו במזרח. הגבול חוצה מגוון של צורות נוף, החל מאזורים עירוניים ועד למדבריות. גבול ארצות הברית – מקסיקו הוא הגבול הנחצה ביותר בעולם,[1] עם כ-350 מיליון חציות מתועדות מדי שנה.[1][2] זהו הגבול העשירי באורכו בין שתי ארצות בכל העולם.[3]
גבול ארצות הברית–מקסיקו. מימין, טיחואנה, מקסיקו. משמאל סן דייגו, ארצות הברית. המבנה שבקדמת התמונה בצד האמריקאי הוא מכון טיהור שפכים שנועד לנקות את מי נהר טיחואנה. | |||
| |||
אורך כולל | 3,141 ק"מ | ||
---|---|---|---|
תאריך קביעה | 30 בדצמבר 1853 | ||
הסכמים |
הסכם אדמס-אוניס הסכם הגבולות 1828 הסכם גואדלופה אידלגו רכישת גדסדן | ||
מספר מעברי גבול | 48 | ||
כיוון | מזרח - מערב | ||
תחום | מפרץ מקסיקו - האוקיינוס השקט | ||
מפת גבול ארצות הברית–מקסיקו | |||
אורכו הכולל של החלק היבשתי של הגבול הוא 1,954 מילים (3,145 ק"מ). ממפרץ מקסיקו עובר הגבול לאורך התוואי של ריו גראנדה עד למעבר הגבול בין סיודאד חוארס, שבמדינת צ'יוואווה שבמקסיקו לבין אל פאסו שבמדינת טקסס שבארצות הברית. משם הוא חוצה את השטחים העצומים של מדבריות צ'יוואווה וסונורה עד לדלתה של הקולורדו. משם הוא נמשך מערבה ועובר בין הערים סן דייגו וטיחואנה, עד הגיעו לחוף האוקיינוס השקט.[4]