ג'וחא

ג'וחא (בערבית: جُحا), הידוע גם בשמו נאסר א-דין, הוא דמות הומוריסטית בסיפורי העם בפולקלור של רוב ארצות ערב והעולם המוסלמי, במזרח הקרוב, במרכז אסיה, בקווקז, ובחבל הבלקן. השם ג'וחא או ג'וחה נפוץ גם בקרב יהודי המזרח וסיפורי ג'וחה הם ז'אנר בספרות הלאדינו. לג'וחא שמות שונים בשפות רבות.

יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. חסרים סיפורי ג'וחא. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

דמותו של ג'וחא משתנה מסיפור לסיפור, והוא מופיע לעיתים כצעיר ולעיתים מבוגר, לעיתים כחכם ולעיתים כטיפש, לעיתים נשוי ולעיתים רווק. הוא התגלמות האדם הבינוני^[1]. דמותו של ג'וחא מייצגת רמאי שלרוב מרמים אותו, מעין שוטה הכפר שהוא גם נוכל וגם תמים שבסופו של דבר נופל בפח שהוא מטמין לאחרים. ג'וחא מכונה גם נסראדין מולא (להבדיל מנסראדין אפנדי). מולא הוא תואר כבוד למורה, אולם נסראדין מולא מלמד באמצעות טפשותו ובכך מעביר את המסר שאין לקבל את דבריו של מורה בלי בדיקה.

ראו גם

• נאסר א-דין
• סיפורי אבו נימר
• הרשלה

לקריאה נוספת

• רחמים רג'ואן, ג'וחא, זמורה ביתן, 1984
• תמר אלכסנדר-פריזר, מילים משביעות מלחם - לחקר הפתגם הספרדי-יהודי, הוצאת מאגנס ואוניברסיטת בן-גוריון, 2004, פרק שלישי: "ג'וחה הולך לבית המרחץ", עמ' 124–161
• שלמה אבס (עורך), תעלולי ג'וחא, הוצאת עגור, 1990

הערות שוליים

1. מתילדה כהן-סארנו, קואינטוס סיפורים מהווי המשפחה היהודית-ספרדית, הוצאת כנה ירושלים 1986

ערך זה הוא קצרמר בנושא ספרות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.