ג'אווי
כתב המשמש לכתיבת השפה המלאית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ג'אווי הוא כתב המבוסס על האלפבית הערבי בו כותבים את השפה המלאית. זהו אחד משני סוגי הכתב הרשמיים בברוניי ובמלזיה, והוא בשימוש מוגבל במלזיה, באינדונזיה, בסינגפור ובפיליפינים, במיוחד בהקשרים דתיים.
ג'אווי התקיים כאלפבית במשך מאות שנים ברחבי מה שקרוי בפי המאלסים בשם "עאלם מלאיו", בהגיה משובשת "אלם מלאיו", "העולם המלאי", ובפי האינדונזים "נוסאנתארא", "בין האיים" כיום ככנוי חיבה לאינדונזיה בפי תושביה, וגם המאלסים מכירים אותו.
נהוג לקשר את פיתוח כתב ג'אווי להגעת האסלאם. הוא מורכב בעיקר מאותיות הלקוחות מהערבית בתוספת שש אותיות ייחודיות לג'אווי. זוהי צורת הכתב השלישית לכתיבת מלאית. הראשונה הייתה בכתב רנצ'ונג[1], השנייה בכתב פאלי.
ראשית כתב ג'אווי מיוחסת לשנת 1082 לספירה הנוצרית. מצבת קבר שתאריכה האסלאמי מקביל לאותה שנה נתגלתה באי ג'אווה ולשונה ערבית בלבד. לכן דבק בכתב הזה השם "חרוף ג'אווי" שמשמעו בערבית "אותיות ג'אווי" והוא נהגה בשיבוש "הורוף ג'אווי". שם נוסף הוא "תוליסאן ג'אווי" שמשמעו במלאית "כתב ג'אווי". השימוש בכתב הזה איפשר למוסלמים בכל האזור לקרוא בקוראן, אבל עד היום רבים מהקוראים בו נזקקים לקוראן מתורגם, כי אינם מבינים ערבית. הוראת הכתב הג'אווי היא כלי לשימורו. ג'אווי היה בשימוש מתקופת האסלאם של פאסאי ועד תקופת סולטנות מלאקה, סולטנות ג'והור וסולטנות אצ'ה במאה ה-17. עדות לכך מצויה באבן הכתובה (של) תרנגגנו (באתו ברסורת תרנגגנו) המתוארכת ל-1303 (שנת 702 על פי לוח השנה המוסלמי), בעוד שהשימוש הראשוני באלפבית הלטיני באזור החל לקראת סוף המאה ה-19. הכתיב ההולנדי בכתב לטיני החל להיות בשימוש ב"הודו ההולנדית" בשנת 1894.
הספרות המלאית בכתב ג'אווי כללה בין היתר שלושה ספרים מפורסמים: "סג'אראה מלאיו", "תולדות המלאים" - תולדות ממלכת מלאקה, אבל סביר שנכתב מחוץ לה, כי באותו זמן נשלטה המדינה בידי פורטוגל, שתי גרסאות נכתבו, הראשונה בשנת 1536 והשנייה בשנת 1612; השני היה "חכאיאת סריבו מסאאל" והקרי של היום "היכאיאת סריבו מסאיל" ונקרא גם "סריבו מסאלאה", "סיפורי אלף הקושיות" - ספר פולמוסי דתי אסלאמי, שנכתב בשנת 1757 באי סומטרה. תרגומי הספר באנגלית ובהולנדית נמצאים בספרית הקונגרס בוושינגטון; השלישי היה "חכאיאת האנג תואה" ובקרי של היום "היכאיאת האנג תואה", "סיפורי האנג תואה", שנכתב במלאיה, ומאמינים שנכתב בשנת 1700 אבל הכתוב המלא ידוע משנת 1849. שלושת אלו נחשבים ליצירות האומנות הגדולות ביותר בשפה המלאית. מלבדם נכתב במלאית בכתב ג'אווי גם "חכאיאת ראג'א-ראג'א פאסאי", ובקרי של ימינו "היכאיאת ראג'א-ראג'א פאסאי", "ספורי מלכי פאסאי", שנכתב במאה ה-14 באינדונזיה.