בנג'מין לי וורף
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
בנג'מין לי וורף (באנגלית: Benjamin Lee Whorf; 24 באפריל 1897 – 26 ביולי 1941) היה בלשן ומהנדס מניעת שרפות.[1] וורף ידוע כתומך ברעיון ששינויים בין מבנים של שפות שונות מעצבים את הדרך שבה הדוברים תופסים וממשיגים (מפרשים באופן מושגי) את העולם. עיקרון זה נקרא לעיתים קרובות היפותזת ספיר-וורף על שמו ומורו אדוארד ספיר, אבל וורף קרא לרעיון "עקרון היחסיות הלשונית", משום שהוא ראה שיש לעיקרון זה השלכות דומות לתורת היחסות הכללית של איינשטיין.[2]
לידה |
24 באפריל 1897 וינת'רופ, מסצ'וסטס ![]() |
---|---|
פטירה |
26 ביולי 1941 (בגיל 44) וות'רספילד, ארצות הברית ![]() |
ענף מדעי | בלשן |
מקום מגורים |
ארצות הברית![]() |
מקום לימודים | אוניברסיטת ייל |
מנחה לדוקטורט |
אדוארד ספיר ![]() |
מוסדות |
אוניברסיטת ייל ![]() |
תרומות עיקריות | |
היפותזת ספיר-וורף | |
![]() ![]() |
וורף היה במקצועו מהנדס כימיה, אבל כשהיה צעיר גילה עניין בבלשנות. בתחילה הובילה אותו התעניינותו ללמוד עברית מקראית,[3] אבל מהר מאוד עזב ולמד לבד את השפות הילידיות של מסו-אמריקה. חוקרים מקצועיים התרשמו מעבודתו, וב־1930 הוא קיבל מענק כדי ללמוד את שפות נאוואטל במקסיקו. כשחזר הביתה הוא הציג כמה מאמרים רבי השפעה על השפה בכינוסי בלשנים.
דבר זה הוביל אותו להתחיל ללמוד בלשנות אצל אדוארד ספיר באוניברסיטת ייל, בזמן שהמשיך לעבוד בחברת ביטוח שריפות הרטפורד. בזמן ששהה בייל הוא עבד על תיאור שפת ההופי ועל בלשנות היסטורית של שפות יוטו-אצטקיות. הוא פרסם מאמרים רבי חשיבות רבים בכתבי עת מקצועיים. הוא נבחר להיות מחליפו של ספיר, בזמן שהאחרון יצא לחופשת מחלה ב-1938. וורף לימד בסמינר שלו על "בעיות בבלשנות של אינדיאנים אמריקאים". נוסף לעבודתו הידועה על יחסיות לשונית, הוא כתב סקיצה של דקדוק שפת ההופי, ומחקרים של דיאלקטים של נאוואטל. הוא הציע פענוח של הכתב ההירוגליפי של המאיה, ופרסם את הניסיון הראשון לשחזור שפות יוטו-אצטקיות.
אחרי מותו מסרטן ב-1941 נשמרו כתביו על ידי חבריו הבלשנים, שגם עסקו בהפצת רעיונותיו של וורף על היחס בין שפות, תרבות וקוגניציה. רבים מחיבוריו פורסמו בעשרות השנים הראשונות אחרי מותו. בשנות ה-60 יצאו דעותיו של וורף מן האופנה, ונעשו מושא לביקורת קשה על ידי חוקרים, שסברו שמבנים לשוניים משקפים בעיקר מאפיינים כלליים קוגניטיביים ולא הבדלים תרבותיים. המבקרים טענו שאת רעיונותיו של וורף לא ניתן לבחון, והם מנוסחים בצורה גרועה, וכי הם התבססו על נתונים שנותחו בצורה גרועה או לא הובנו.
בסוף המאה העשרים הייתה תחייה בהתעניינות ברעיונותיו של וורף, ודור חדש של חוקרים החל לקרוא את כתביו, כשהם טוענים שהמבקרים שקדמו להם עסקו ברעיונותיו האמתיים של וורף בצורה שטחית, או שייחסו לו רעיונות שמעולם לא הביע. התחום של יחסיות לשונית ממשיך להיות מוקד פעיל של מחקר בפסיכובלשנות ובאנתרופולוגיה בלשנית, והוא ממשיך לייצר דיון ומחלוקת בין תומכי היחסיות ותומכי האוניברסליזם. עבודתו האחרת של וורף בבלשנות – פיתוח מושגים כמו אלופון, קטגוריות נסתרות וניסוח חוק וורף בבלשנות היסטורית יוטו-אצטקית, זכו לקבלה נרחבת.