בית בעל מעון

בֵית בַּעַל מְעוֹן (במואבית: 𐤁𐤕 𐤁𐤏𐤋𐤌𐤏𐤍^[1]), בעל מעון (במואבית: 𐤁𐤏𐤋𐤌𐤏𐤍^[1]) או בֵּית מְעוֹן, הייתה עיר בסביבות מידבא, בעבר הירדן המזרחי בתקופת המקרא. על פי המסופר בתנ"ך, העיר הייתה בשליטתם לסירוגין של מואב ושבטי ישראל. חוקרי המקרא הציעו לזהות אותה עם העיר בְּעֹן.

ארץ מואב

נחלות שבטי ישראל

מצבת מישע

תולדותיה

בספר במדבר מוזכרת העיר "בעל מעון" כאחת מערי עבר הירדן המזרחי, שבו חפצו להאחז בני שבט ראובן וגד; אולם מנהיגי העם ובראשם משה, הוכיחו אותם במילים קשות על השתמטותם למעשה מכיבוש הארץ שנועדה לכלל העם. לאחר שהודיעו נציגי השבטים על מחויבותם להחלץ למלחמה יחד עם שאר השבטים, הובטח להם האזור שבו חפצו^[2].

”וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד עָצוּם מְאֹד וַיִּרְאוּ אֶת אֶרֶץ יַעְזֵר וְאֶת אֶרֶץ גִּלְעָד וְהִנֵּה הַמָּקוֹם מְקוֹם מִקְנֶה: וַיָּבֹאוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה לֵאמֹר: עֲטָרוֹת וְדִיבֹן וְיַעְזֵר וְנִמְרָה וְחֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה וּשְׂבָם וּנְבוֹ וּבְעֹן. ... וַיֹּאמְרוּ אִם מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ לַאֲחֻזָּה אַל תַּעֲבִרֵנוּ אֶת הַיַּרְדֵּן: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה [...] אִם תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי יהוה לַמִּלְחָמָה: וְעָבַר לָכֶם כָּל חָלוּץ אֶת הַיַּרְדֵּן לִפְנֵי יהוה עַד הוֹרִישׁוֹ אֶת אֹיְבָיו מִפָּנָיו: וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי יהוה וְאַחַר תָּשֻׁבוּ וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵיהוה וּמִיִּשְׂרָאֵל וְהָיְתָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם לַאֲחֻזָּה לִפְנֵי יהוה: ... וַיִּתֵּן לָהֶם מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף אֶת מַמְלֶכֶת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי וְאֶת מַמְלֶכֶת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן הָאָרֶץ לְעָרֶיהָ בִּגְבֻלֹת עָרֵי הָאָרֶץ סָבִיב: ... וּבְנֵי רְאוּבֵן בָּנוּ אֶת חֶשְׁבּוֹן וְאֶת אֶלְעָלֵא וְאֵת קִרְיָתָיִם: וְאֶת נְבוֹ וְאֶת בַּעַל מְעוֹן מוּסַבֹּת שֵׁם וְאֶת שִׂבְמָה וַיִּקְרְאוּ בְשֵׁמֹת אֶת שְׁמוֹת הֶעָרִים אֲשֶׁר בָּנוּ:”

בספר יהושע מוזכרת שוב העיר בתחום נחלת שבט ראובן:^[3]

”וִיהוֹשֻׁעַ זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו אַתָּה זָקַנְתָּה בָּאתָ בַיָּמִים וְהָאָרֶץ נִשְׁאֲרָה הַרְבֵּה מְאֹד לְרִשְׁתָּהּ: זֹאת הָאָרֶץ הַנִּשְׁאָרֶת ... וַיִּתֵּן מֹשֶׁה לְמַטֵּה בְנֵי רְאוּבֵן לְמִשְׁפְּחֹתָם: וַיְהִי לָהֶם הַגְּבוּל מֵעֲרוֹעֵר אֲשֶׁר עַל שְׂפַת נַחַל אַרְנוֹן וְהָעִיר אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַנַּחַל וְכָל הַמִּישֹׁר עַל מֵידְבָא: חֶשְׁבּוֹן וְכָל עָרֶיהָ אֲשֶׁר בַּמִּישֹׁר דִּיבוֹן וּבָמוֹת בַּעַל וּבֵית בַּעַל מְעוֹן”

במאה ה-9 לפנה"ס, מישע מלך מואב בנה (כלומר שיפץ) את העיר (הניקוד לא במקור ונועד להקלת הקריאה) ובנה בה אשוח (מאגר מים), כפי שמוזכר פעמיים במצבת מישע:^[4]

שורה 10: וָאֵבֶן אֶת בַּעַלְמְעֹן וָאַעַשׂ בָּה הָאַשׁוּחַ
שורות 29–30: וְאָנֹךִ בָּנִתִ[י מְהֵ]דְבָא וּבֵת דִּבְלָתֵן וּבֵת בַּעַלְמְעֹן

— KAI 181

הנביאים האחרונים הזכירו את העיר בנבואותיהם; למשל ירמיהו בנבואת הזעם שנשא על מואב:^[5]

”לְמוֹאָב כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל ... נִשְׁבְּרָה מוֹאָב הִשְׁמִיעוּ זְּעָקָה צעוריה [צְעִירֶיהָ]: כִּי מַעֲלֵההלחות [הַלּוּחִית] בִּבְכִי יַעֲלֶה בֶּכִי כִּי בְּמוֹרַד חוֹרֹנַיִם צָרֵי צַעֲקַת שֶׁבֶר שָׁמֵעוּ: נֻסוּ מַלְּטוּ נַפְשְׁכֶם וְתִהְיֶינָה כַּעֲרוֹעֵר בַּמִּדְבָּר: כִּי יַעַן בִּטְחֵךְ בְּמַעֲשַׂיִךְ וּבְאוֹצְרוֹתַיִךְ גַּם אַתְּ תִּלָּכֵדִי ... שַׁאֲנַן מוֹאָב מִנְּעוּרָיו וְשֹׁקֵט הוּא אֶל שְׁמָרָיו וְלֹא הוּרַק מִכְּלִי אֶל כֶּלִי וּבַגּוֹלָה לֹא הָלָךְ עַל כֵּן עָמַד טַעְמוֹ בּוֹ וְרֵיחוֹ לֹא נָמָר... הֹבִישׁ מוֹאָב כִּי חַתָּה הילילי וזעקי [הֵילִילוּ וּזְעָקוּ] הַגִּידוּ בְאַרְנוֹן כִּי שֻׁדַּד מוֹאָב: וּמִשְׁפָּט בָּא אֶל אֶרֶץ הַמִּישֹׁר אֶל חֹלוֹן וְאֶל יַהְצָה וְעַל מופעת [מֵיפָעַת]: וְעַל דִּיבוֹן וְעַל נְבוֹ וְעַל בֵּית דִּבְלָתָיִם: וְעַל קִרְיָתַיִם וְעַל בֵּית גָּמוּל וְעַל בֵּית מְעוֹן:”

העיר הוזכרה באונומסטיקון של אוסביוס (שנכתב בתחילת המאה ה-4 לספירה), ככפר גדול הנמצא תשעה מיל מחשבון.^[6]

העיר הקדומה מזוהה על ידי חוקרים עם הכפר מאעין, השוכן שבעה ק"מ דרומית-מערבית למידבא, ואשר במרכזו תל קדום.^[7]

ראו גם

• מואב

לקריאה נוספת

• הערך: בֵית בַּעַל מְעוֹן, לכסיקון מקראי, (עורכים: מנחם סוליאלי, משה ברכוז), א-ב, תל אביב: הוצאת דביר, תשכ"ה-1965, עמ' 152.

• יוחנן אהרוני, אטלס כרטא לתקופת המקרא, ירושלים: הוצאת כרטא, 1974.

• עזרא ציון מלמד, האונומסטיקון לאבסביוס, ירושלים: תש"י 1950, עמ' 22-21.

קישורים חיצוניים

• רבי יהוסף שוורץ, ספר תבואות הארץ: ראובן, באתר tevuot

הערות שוליים

1. KAI 181 (מצבת מישע)
2. ספר במדבר, פרק ל"ב, פסוקים א'–ל"ח.
3. ספר יהושע, פרק א', פסוק ט"ז.
4. שמואל אחיטוב, הכתב והמכתב, מוסד ביאליק, 2012, עמ' 385
5. ספר ירמיהו, פרק מ"ח, פסוק כ"ג.
6. אונומסטיקון, 44 שורה 21, עד 46 שורה 2.
7. אנצקלופדיה מקראית - אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו, תל אביב: הוצאת מוסד ביאליק, כרך ב', עמ' 68-69.