ביטחון אישי
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ביטחון אישי היא מזכויות האדם הבסיסיות, המובטחת בהכרזה לכל באי העולם בדבר זכויות האדם, אשר אומצה על ידי האו"ם בשנת 1948. זוהי גם זכות בסיסית המפורשת ומוגנת על ידי האמנה האירופית לזכויות האדם, החוקה הקנדית, החוקה של דרום אפריקה וחוקים אחרים ברחבי העולם.
ככלל, הזכות לביטחונו של האדם קשורה בחירות וכוללת את הזכות, אם נכלא שלא כדין, לצו הגנה כמו הביאס קורפוס.[1] ביטחון אישי יכול גם להתפרש כהרחבה של זכויות על מניעת עינויים וענישה אכזרית ובלתי רגילה. הזכויות לביטחון אישי יכולות להישמר מפני התנהגות פחות קטלנית, וניתן להשתמש בהן בכל הקשור לזכויות האסירים.[2]