ביות גזעי כלבים עתיקים
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הכלב בוית מן הזאב באזור המזרח התיכון או במקומות נוספים באירואסיה לפני כ-14,000 שנים, על ידי חבורות של ציידים-לקטים[1]. הסלקציה שנעשתה בכלבים מאוד מגוונת, פותחו זנים רבים ושונים, אך תמיד נשארו בשירות מטרות האדם. הברירה המכוונת שנעשתה על ידי האדם, יצרה גזעי כלבים אשר מתמחים בתפקידים מסוימים המשרתים את מטרתו.
מבין הכלבים שבויתו נמצאים ארבעה גזעים של כלבים עתיקים, אשר יד האדם בקושי נגעה בהם בתהליך הרבייה. ביותם נעשה באמצעות הסתגלות לסביבה הטבעית והתרבותית בה הם חיו. כלבים אלו נחשבים לזנים הכי קרובים לכלב ה"לא מבוית" הפראי של לפני ימי התנ"ך, והם: כלבי הרוח, הכלב הכנעני, כלבי הפאריה וכלבי המסטיף. גזעים אלו עברו שינויים גנטיים ופיזיים, וכך הותאמו למחיה לצד האדם.