בו שאנג
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
בּוּ שָׁאנְג (בסינית מסורתית: 卜商, בסינית מפושטת: 卜商, בפין-יין: Bǔ Shāng. לפנה"ס 507-400.)[1], הידוע בכינוי הכבוד שלו דְזְה שְׂיָה (סינית: 子夏, פין-יין:Zi Xia, ווייד-ג'יילס: Tzu-hsia), היה אחד מתלמידיו בולטים של קונפוציוס[2], ונחשב לאחד המצטיינים בלימוד התרבות. הוא היה אחד מחמשת התלמידים שהיו האחראים העיקריים למסירה הלאה של תורת קונפוציוס. לבּוּ שָׁאנְג גם היה תפקיד ראשי במסירה הלאה של קלאסיקות כגון הקלאסיקה של השירים והיי צ'ינג.[1] הוא ייסד אסכולה משלו, ולימד את המרקיז וֶן מוֵיי, שליט וֵיי[2], המדינה החזקה ביותר בתחילת תקופת המדינות הלוחמות.[3]
עובדות מהירות לידה, פטירה ...
לידה |
544 לפנה"ס חנאן, הרפובליקה העממית של סין |
---|---|
פטירה | ? |
השקפה דתית | קונפוציאניזם |
סגירה
מסופר עליו כי היא מורה של הלגאליסט המוקדם לִי קְווֵי, והוא אף מצוטט כהוגה העיקרון של העדפת כישרון על פני קרבה.[4]