בולשביזם תרבותי

בולשביזם תרבותי (בגרמנית: Kulturbolschewismus; מכונה גם בולשביזם אמנותי,^[2] או בולשביזם מוזיקלי^[3]) הוא מונח תעמולתי עמום ששימש בעיקר בזמן משטר גרמניה הנאצית כדי להוקיע תנועות חילוניות, מודרניות ופרוגרסיביות. המונח קשור קשר הדוק לתאוריית הקונספירציה האנטישמית "יודאו-בולשיביזם" ולתפיסת ה"אמנות המנוונת" שגינתה אמנות מודרנית.^[2] הנאצים נהגו לסווג אינטלקטואלים ואנשי תרבות שלא היו לרוחם כ"בולשביקים" על שם התנועה המהפכנית ברוסיה.^[4][5][6]

כרזה מתוך תערוכת תעמולה נאצית, אנטי-בולשביקית ואנטישמית בשם: "בולשביזם ללא מסכה" (Bolschewismus ohne Maske) שנערכה בווינה, 1938–1939.^[1]

המונח "מרקסיזם תרבותי" הוא גרסה עכשווית של המונח, כחלק מתאוריית קשר אנטישמית של הימין הקיצוני.^[7] גרסה זו של המונח שימשה גם את הטרוריסט הימיני הקיצוני אנדרס ברינג בריוויק בפרק המבוא של המניפסט שלו.^[8][9]

היסטוריה

בהתפתחותה של האמנות המודרנית בתחילת המאה ה-20, חל מעבר מערכים אמנותיים מסורתיים לאלה המבוססים על תפיסות ורגשות אישיים של האמנים. דחייה זו של הסמכות המסורתית, מממשיכה מגמות מקבילות כמו המהפכה התעשייתית, עליית האינדיבידואליזם בעידן הנאורות ועליית הדמוקרטיה כצורת השלטון המועדפת במערב. עם זאת, גרמנים שמרנים רבים באותה תקופה, והנאצים במיוחד, חשו כי הלכידות של התרבות המערבית מצויה בסכנה.ה"שבר" המודרניסטי התרחש במקביל למהפכת אוקטובר של 1917 ברוסיה, ואלו שחשו מאוימים מהנקודת המבט האמנותית החדשה קישרו אותה עם הקבוצה שעלתה לשלטון לאחר אותה מהפכה, הבולשביקים ועם הפילוסופיה הפוליטית המרקסיסטית-לניניסטית שלהם. למעשה, הקשר בין המודרניזם לבולשביזם היה קלוש ביותר, ובעיקר עניין של שניהם קיימים באותה תקופה סוערת בהיסטוריה האירופית. על אף שלימים התפרסמה הכרזתו של הדאדאיסט ריכרד הולסנבק (אנ') שהדאדא הוא עסק "בולשביסטי", התנועה קמה באופן בלתי תלוי בבולשיביזם.

הקשר של אמנות חדשה לבולשביזם הופץ בשיח הימני והלאומני בשנים הבאות. אדולף היטלר הקדיש פרק ל"בולשיביזם של האמנות" בספרו 'מיין קאמפף' (1923), והמושג נקשר גם ב"אמנות מנוונת" (Entartete Kunst). על רקע עלייתו של היטלר לשלטון, הנאצים גינו מספר סגנונות עכשוויים כ"בולשביזם תרבותי" וכ"אמנות מנוונת", בעיקר אמנות מופשטת ואדריכלות באוהאוס.

לאחר ששלטו בממשלה, עברו הנאצים לדכא סגנונות אמנות מודרנית ולקדם אמנות עם נושאים לאומיים וגזעיים.^[10] אישי אמנות שונים מתקופת רפובליקת ויימאר, כולל רנר, הולסנבק ואנשי הבאוהאוס, נדחקו לשוליים. בין התאריכים 19 ביולי ל-30 בנובמבר 1937 המפלגה הנאצית הציגה את תערוכת האמנות המנוונת.

אחד הסופרים הראשונים מחוץ לגרמניה ששייכו את הבולשביזם לאמנות המודרנית, היה הסופר הפשיסט-האיטלקי יוליוס אבולה. אבולה עסק בעברו בציור דאדאיסטי לאחר מלחמת העולם הראשונה, דבר שהחשיב מאוחר יותר לעיסוק דקדנטי. במאמר בשם Sui limiti del bolscevismo culturale (על גבולות הבולשביזם התרבותי), שפורסם בפברואר 1938 במגזין החודשי La Vita Italiana, הוא כינה את תנועת הדאדא "בולשביזם תרבותי".^[11]

ביקורת

קרל פון אוסייצקי

העיתונאי והפציפיסט קרל פון אוסייצקי לעג לגמישות המונח בכתבים הנאצים:^[12][13]

בולשביזם תרבותי הוא כאשר המנצח קלמפרר משתמש בטמפו שונה מעמיתו פורטוונגלר; כשצייר מוסיף גוון לשקיעה שלו, שלא ניתן לראותו אף במערב פומרניה לאור היום; כאשר מעדיפים אמצעי מניעה; כשבונים בית עם גג שטוח; משמעות הדבר בולשביזם תרבותי גם כשמוצג ניתוח קיסרי בסרט. בבולשביזם תרבותי עוסק השחקן צ'פלין וכשהפיזיקאי איינשטיין טוען שניתן ליישם את העיקרון של מהירות האור הקבועה רק היכן שאין כוח משיכה. זה נקרא בולשביזם תרבותי וטובה אישית שניתנה לאדון סטלין. זוהי גם המנטליות הדמוקרטית של האחים היינריך ותומאס מאן, יצירה מוזיקלית מאת הינדמית או וייל, ויש לזהות אותה עם התעקשותו ההיסטרית של מטורף על חוק שנותן לו רשות להתחתן עם סבתו שלו.

המקור בגרמנית

Es handelt sich also um ein devastierendes Schlagwort, leicht zu handhaben von Demagogen und Ordnungsrettern, von Kunst- und Strainchtern. Wollen wir es naher bestimmen, so tappen wir allerdings im dicksten Finstern. Wenn der Kapellmeister Klemperer die Tempi anders nimmt als der Kollege Furtwangler, wenn ein Maler in eine Abendrote einen Farbton bringtt den man in Hinterpommern selbst am hellen Tage nicht wahrnehmen kann, wenn man fiir Geburtenregelung ist, wenn man ein Haus mit flachem Dach baut, so Cedent et das ebenso Kulturbolschewismus wie die Darstellung eines Kaiserschnitts im Film. Kulturbolschewismus betreibt der Schauspieler Chaplin, und wenn der Physiker Einstein behauptet, daB das Prinzip der konstanten Lichtgeschwindigkeit nur dort geltend gemaoht werden kann, wo keine Gravitation vorhanden ist, so ist das Kulturbolschewismus und eine H^errn Stalin personlich erwiesene Gefalligkeit. Kulturbolschewismus ist der Demokratismus der Briider Mann, Kulturbolschewismus ein Musikstiick von Hindemith oder Weill und genau so einzuschatzen wie das umstiirzlerische Verlangen irgend eines Verriickten, der nach einem Ges-etz schreitf das gestattet, die eigne GroBmutter zu heir a ten. All das sind bezahlte oder freiwillige Hilfsdienste fur Moskau. Jede biirgerliche Zeitung beinahe hat ihren kulturschiitzenden Nachtwachtert der die heiligsten Giiter der Nation mit der Stallaterne nach unziichtigen Fingerabdriicken ableuichtet, wenn auch gottseidank nicht a lie ihr Amt so torquemadahaft auffassen wie jener Fighting Paul von der .Deutschen AUgem einen Zeitung', dieser alt en Heulhure von einer ausgedienten Offiziosin, die heute, fascistisch aufgemobelt, eine zweite Jugend erlebt. Nur Marlene Dietrichs beriihmte Spitzenhosen im Blauen Engel sind bisher noch nicht kulturbolschewistisch genannt worden, und das wahrscheinlich nur, weil sie ihr von der Ufa selbst angemessen worden sind. Hatte sich die Konkurrenz solche Extravaganzen herausgenommen, so wiirde Herr Hussong im ,Lokalanzeiger* langst nach der Polizei geschrieen und den baldigen Untergang der Welt infolge Sittenlosigkeit prophezeit haben.

— קרל פון אוסייצקי, "Kulturbolschewismus", מתוך: Die Weltbühne ‏ 21 באפריל 1931 (עמ' 560)

באותה תקופה הטיפוגרף הגרמני פול רנר (אנ') פרסם מאמר נגד האסתטיקה הנאצית שכותרתו "Kulturbolschewismus?".^[14]

ראו גם

• תאוריית הקשר על המרקסיזם התרבותי

לקריאות נוספות

• Castoriadis, Cornelius (1984). Crossroads in the Labyrinth. Harvester Press. ISBN 978-0-85527-538-9.
• Williams, Robert Chadwell (1997). "Chapter 5: Bolshevism in the West: From Leninist Totalitarians to Cultural Revolutionaries". Russia Imagined: Art, Culture and National Identity, 1840-1995. P. Lang. ISBN 978-0-8204-3470-4.

הערות שוליים

1. https://hist1049-20.omeka.fas.harvard.edu/items/show/16
2. Olaf Peters, Steven Lindberg, Fear and Propaganda: National Socialism and the Concept of "Degenerate Art", Social Research 83, 2016, עמ' 39–66
3. Spotts, Frederic. 2002. Hitler and the Power of Aesthetics. Woodstock, New York: Overlook Press. מסת"ב 1-58567-345-5. pp. 18, 24.
4. Jay, Martin. "Dialectic of Counter-Enlightenment: The Frankfurt School as Scapegoat of the Lunatic Fringe". skidmore.edu. Salmagundi Magazine. אורכב מ-המקור ב-24 בנובמבר 2011. {{cite web}}: (עזרה)
5. Berkowitz, Bill (15 באוגוסט 2003). "'Cultural Marxism' Catching On". Intelligence Report (באנגלית). Southern Poverty Law Center. ארכיון מ-30 בספטמבר 2018. נבדק ב-2 באוקטובר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
6. Jamin, Jérôme (2014). "Cultural Marxism and the Radical Right". In Shekhovtsov, A.; Jackson, P. (eds.). The Post-War Anglo-American Far Right: A Special Relationship of Hate. Basingstoke: Palgrave Macmillan. pp. 84–103. doi:10.1057/9781137396211.0009. ISBN 978-1-137-39619-8.
7. Sources:
8. "Scholars Respond to Breivik Manifesto" (הודעה לעיתונות). National Association of Scholars. 28 ביולי 2011. אורכב מ-המקור ב-1 בספטמבר 2011. נבדק ב-28 ביולי 2011. {{cite press release}}: (עזרה)
9. Anne-Catherine Simon; Christoph Saiger; Helmar Dumbs (29 ביולי 2011). "Die Welt, wie Anders B. Breivik sie sieht". Die Presse (בגרמנית). {{cite journal}}: (עזרה)
10. Michaud, Eric; Lloyd, Janet (2004). The Cult of Art in Nazi Germany. Stanford: Stanford University Press. ISBN 978-0-8047-4327-3.
11. Evola, Julius (2008). Anticomunismo positivo: scritti su bolscevismo e marxismo, 1938–1968 (באיטלקית). Controcorrente edizioni. p. 91. ISBN 978-88-89015-62-9.
12. Carl von Ossietzky (1889-1938) Hg., Kurt Tucholsky (1890-1935) Mitarbeiter, Die Weltbühne 27-1 1931. (בגרמנית)
13. von Ossietzky, Carl in Weltbühne ("World Stage") (21 April 1931) quoted in Deák, István Weimar Germany's Left-wing Intellectuals: A Political History of the Weltbühne and Its Circle. Berkeley, California: University of California Press, 1968. p.2
14. Paul Renner: Kulturbolschewismus? - Perlentaucher, www.perlentaucher.de