Loading AI tools
מלחין ופסנתרן יהודי-גרמני מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ארווין שוּלְהוֹף (בגרמנית: Erwin Schulhoff; 8 ביוני 1894 – 18 באוגוסט 1942) היה מלחין ופסנתרן יהודי-גרמני.
 | |
| המלחין ארווין שולהוף עם הרקדנית מילצ'ה מאיירובה | |
| לידה |
8 ביוני 1894 פראג  |
|---|---|
| פטירה |
18 באוגוסט 1942 (בגיל 48) וילצבורג, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| מקום קבורה |
Russian cemetery |
| מוקד פעילות |
ברנו, אוסטרבה |
| מקום לימודים |
בית הספר הגבוה למוזיקה ולתיאטרון בלייפציג |
| סוגה |
אופרה, מוזיקה מיקרוטונאלית, מוזיקה קלאסית, ג'אז |
| שפה מועדפת |
צ'כית |
| כלי נגינה |
פסנתר |
| צאצאים |
פטר שולהוף |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
שולהוף נולד בפראג שבאימפריה האוסטרו-הונגרית (כיום צ'כיה) למשפחה יהודית-גרמנית. הוא היה אחת הדמויות המבריקות ביותר בדור של מוזיקאים אירופאים, שהקריירות המצליחות שלהם נקטעו בטרם עת עם עליית המשטר הנאצי בגרמניה. תרומותיהם של רבים מן המוזיקאים הללו, כולל שולהוף, נידונו מאז לשכחה במידה רבה, על אף חשיבותם ומרכזיותם בהתפתחות המוזיקה הקלאסית בשליש הראשון של המאה ה-20.
בנעוריו למד שולהוף הלחנה ופסנתר בפראג, וינה, לייפציג וקלן. בין מוריו היו קלוד דביסי, מקס רגר, וילי תרן ואחרים. אחרי מלחמת העולם הראשונה ניכרו הן בנגינתו והן בכתיבתו השפעותיהם האוונגרדיות של הג'אז והדאדאיזם. הוא היה אחד המלחינים הקלאסיים הראשונים באירופה שמצאו השראה במקצבים של מוזיקת הג'אז. שולהוף היה וירטואוז ידוע-שם בפסנתר ויצא למסעות ממושכים בגרמניה ואף מחוץ לגבולותיה, אל צרפת ואנגליה.
בשנות ה-30 של המאה ה-20 נתקל שולהוף בקשיים גוברים והולכים הן במישור האישי והן בזה המקצועי. יהדותו והשקפותיו הפוליטיות הקיצוניות הביאו לכך שהמשטר הנאצי סיווג את יצירותיו כ"מנוונות" והכניס אותן לרשימה השחורה. נאסר עליו להופיע ברסיטלים בגרמניה ויצירותיו לא הושמעו עוד בפומבי.
אהדתו המוצהרת לקומוניזם, שניכרה יותר ויותר ביצירותיו, סיבכה אותו בצרות גם בצ'כוסלובקיה. ב-1932 יצר גרסה מוזיקלית למניפסט הקומוניסטי (אופוס 82). בפראג, שם מצא מקלט, התקבל לעבודה כפסנתרן רדיו, אך משכורתו הספיקה בקושי לכיסוי הוצאות הקיום היומיומי ההכרחי. כאשר כבשו הנאצים את צ'כוסלובקיה ב-1939 נאלץ לנגן בשם בדוי. ב-1941 אישרה ברית המועצות את בקשתו לקבלת אזרחות, אך הוא נעצר ונשלח לכלא לפני שיכול היה לעזוב את צ'כוסלובקיה.
ביוני 1941 נשלח שולהוף למחנה הריכוז וולצבורג, סמוך לווייסנבורג, בוואריה. הוא מת ב-18 באוגוסט 1942 משחפת.[1]
סגנונו של שולהוף עבר מספר תקופות נבדלות. ביצירותיו המוקדמות ניכרת השפעת מלחינים בני הדור הקודם, בהם דביסי, סקריאבין וריכרד שטראוס. בהמשך, בשלב הדאדא שלו, חיבר שולהוף מספר ניכר של יצירות שהכילו יסודות אבסורד; באלה בולטות "אין פוטורום" (מתוך "חמש תמונות" לפסנתר) - קטע דומם מתחילה ועד סיום, בנוי כולו מהפסקות, המקדים את "33'4 של ג'ון קייג' ביותר משלושים שנה.[2] ליצירתו של שולהוף קדמה יצירתו של אלפונס אלה, "מרש אבל להלווייתו של איש חירש", שנכתבה בשנת 1897; אלא שבשונה מיצירותיהם של אלה וקייג', החיבור של שולהוף כתוב בפרטי פרטים רתמיים, ומשתמש בסימניות קצב מוזרות ובתבניות רתמיות מורכבות, אם כי דוממות.
תקופת הסגנון השלישית של שולהוף נמשכת מ-1923 בערך עד 1932. אלה היו שנותיו הפוריות ביותר כמלחין[3] והיצירות שחוברו במהלך השנים האלה הן, ככלל, המבוצעות בתכיפות הגדולה ביותר מבין יצירותיו. דוגמאות ליצירות מן התקופה הזו הן "רביעיית המיתרים מס' 1" ו"חמישה קטעים לרביעיית מיתרים", המשלבות אוצר מילים מודרניסטי, יסודות נאו-קלאסיים, ג'אז ומקצבי מחול ממגוון מקורות ותרבויות. התקופה שחתמה את הקריירה שלו הוקדשה ליצירות שאפשר לסווגן כ"ריאליזם סוציאליסטי".
באופן כללי, המוזיקה של שולהוף עודנה מחוברת לטונליות המערבית, אף כי, בדומה לפרוקופייב ואחרים, הגישה הנלהבת, המתלהמת שביסוד המוזיקה שלו מעוטרת לעיתים קרובות בתרוצות של דיסוננס בוטה. תווי היכר אחרים המאפיינים את סגנון ההלחנה שלו הם שימוש בהרמוניות מודאליות, הרמוניות של קוורטות, מקצבי מחול וגישה חופשית יחסית לצורה. לשולהוף הייתה חשובה גם יצירתה של האסכולה הווינאית השנייה, אף כי הוא לא אימץ מעולם את שיטת שנים-עשר הטונים ככלי עבודה בהלחנתו. יצירותיו נחקרו על ידי המוזיקולוג הישראלי דוד ריד בלוך.[4]
ארווין שולהוף, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ארווין שולהוף, באתר ספוטיפיי
ארווין שולהוף, באתר AllMusic (באנגלית).svg){kind=logo}
ארווין שולהוף, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ארווין שולהוף, באתר Discogs (באנגלית)
ארוין שולהוף (1894-1942), דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
