Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אסטרואידים פעילים הם גופים קטנים של מערכת השמש הנעים במסלולים דמויי אסטרואיד, אך בעלי מאפיינים חזותיים דמויי שביט.[1] כלומר, כמו שביטים יש להם הילה, זנב או מאפיינים אחרים שקשורים לאיבוד של מסה; אך כמו אסטרואידים מסלוליהם נשארים בתוך מסלולו של צדק.[2][3] גופים אלה זכו במקור לשם שביטי החגורה הראשית (main-belt comets). אך שם זה מרמז על כך שהם בהכרח קפואים בהרכבם כמו כוכב שביט, ושהמסלולים שלהם הם בתוך החגורה הראשית, בעוד שהאוכלוסייה ההולכת וגדלה של אסטרואידים פעילים לא תמיד תואמת מאפיינים אלה.[2][4][5]
האסטרואיד הפעיל הראשון שהתגלה הוא אלסט-פיזארו 7968 (אנ'). הוא התגלה בשנת 1979 ונחשב לאסטרואיד, עד שבשנת 1996 גילו אריק אלסט וגידו פיזארו שיש לו זנב, והוא כונה שביט 133P/Elst-Pizarro.[2][6]
בניגוד לשביטים, המבלים את רוב מסלולם במרחקים דמויי צדק או במרחקים גדולים יותר מהשמש, אסטרואידים פעילים נעים במסלולים שאינם חורגים מהמסלול של צדק, כך שלעיתים קרובות לא ניתן להבחין בינם למסלולים של אסטרואידים סטנדרטיים. ג'ויט(אנ') מגדיר אסטרואידים פעילים כגופים שבנוסף לכך שיש להם עדות מובהקת לאובדן מסה, יש להם מסלול שמאופיין על ידי[3]
שלושת האסטרואידים הראשונים, שזוהו כאסטרואידים פעילים, נעים בחלק החיצוני של חגורת האסטרואידים.[7]
לחלק מהאסטרואידים הפעילים זנב אבק שביט רק בחלק ממסלולם הסמוך לפריהליון. זוהי עדות לכך שחומרים נדיפים על פני השטח שלהם עוברים המראה, ומשחררים את האבק הכלוא מתחת לפני השטח. הפעילות באלסט-פיזארו חוזרת על עצמה, לאחר שנצפתה בכל אחת משלושת מעברי הפריהליון האחרונים.[2] הפעילות נמשכת חודש או חודשים אחדים[7] בכל מסלול של 5-6 שנים. המראה של קרח בגופים של החגורה הראשית מפתיעה, שכן קרח על פני השטח אינו בר קיימא באזור כל כך קרוב לשמש לאורך מיליארדי שנים. הסברה היא שבאסטרואידים פעילים הקרח נשאר שמור בכיסים תת-קרקעיים, ונחשף לקרינת השמש רק במהלך 100–1000 השנים האחרונות, על ידי פגיעות של אסטרואידים קטנים יותר שחופרים את הכיסים התת-קרקעיים הללו בפני השטח.[7]
כאשר התגלה בינואר 2010, P/2010 A2 (LINEAR) קיבל תחילה כינוי של שביט מחזורי,[10] אך כיום סבורים ש P/2010 A2 הוא שריד של פגיעה של אסטרואיד באסטרואיד.[11][12] תצפיות על 596 Scheila(אנ') הצביעו על כך שכמויות גדולות של אבק הועלו על ידי פגיעת אסטרואיד אחר בקוטר של כ-35 מטרים.
P/2013 R3(אנ') התגלה באופן בלתי תלוי על ידי ריצ'רד היל וברייס בולין.[13] תמונות הגילוי שצולמו על ידי פאן-סטארס (אנ') הראו שני גרעינים עם זנב העוטף את שניהם. באוקטובר 2013, בצילומים שנעשו באמצעות הטלסקופ הקנרי הגדול באי לה פלמה באוקטובר 2013 נראה כי P/2013 R3 עובר תהליך של התפרקות.[14] בדיקה של תמונות ה-CCD מה-11 ו-12 באוקטובר הראתה גוף מרכז בהיר מלווה בשלושה שברים נוספים, A,B,C. שבר A, הבהיר מבין השברים, זוהה בתמונות CCD שהתקבלו בטלסקופ 1.52 מ' של מצפה הכוכבים סיירה נבדה בגרנדה ב-12 באוקטובר.[14]
נאס"א דיווחה על סדרת תמונות שצולמו על ידי טלסקופ החלל האבל בין 29 באוקטובר 2013 ל-14 בינואר 2014, המראות את המרחק ההולך וגדל בין ארבעת הגופים העיקריים.[15] ככל הנראה, אפקט YORP (אנ'), שנגרם על ידי אור השמש, הגביר את קצב הספין עד שהכוח הצנטריפוגלי גרם לשביט להתפרק.[15]
על ידי התנגשות בירח של האסטרואיד הבינארי 65803 Didymos, ניסוי הסטת אסטרואיד כפול של נאס"א הפך את דימורפוס לאסטרואיד פעיל. מדענים הציעו שחלק מהאסטרואידים הפעילים הם תוצאה של אירועי פגיעה. ההתנגשות של הגשושית הפכה את דימורפוס לאסטרואיד פעיל בתנאי פגיעה ידועים שתוכננו בקפידה, ואפשרה לראשונה מחקר מפורט של היווצרות אסטרואיד פעיל.[16] בעקבות ההתנגשות איבד דימורפוס איבד כמיליון ק"ג,[17] ונוצר זנב אבק שאורכו כ-10,000 ק"מ שנותר מספר חודשים.[18][19] הפגיעה גרמה לשינוי מהותי במבנה האסטרואיד והותירה מכתש פגיעה בקוטר של כמה עשרות מטרים.[20][21] ככל הנראה עבר דימורפוס למצב של סיבוב כאוטי, שיפעיל עליו כוחות גאות ושפל לא סדירים עד שיחזור בסופו של דבר למצב נעול גאות בתוך כמה עשורים.[22][23]
חלק מהאסטרואידים הפעילים מראים סימנים לכך שהם קפואים בהרכבם כמו שביט קלאסי, בעוד שאחרים הם סלעיים כמו אסטרואיד. עלתה השערה כי ייתכן שכוכבי שביט ראשיים היו מקור המים של כדור הארץ. אך יחס הדאוטריום-מימן של האוקיינוסים של כדור הארץ נמוך מדי מכדי ששביטים קלאסיים יהיו המקור העיקרי.[24]
ב-6 בינואר 2019, צפתה גשושית אוסיריס-רקס לראשונה באפיזודות של פליטת חלקיקים מאסטרואיד בנו, זמן קצר לאחר הכניסה למסלול סביבו, מה שהוביל לסיווגו מחדש כאסטרואיד פעיל. כמו כן הייתה זו הפעם הראשונה בה פעילות של אסטרואיד נצפתה מקרוב על ידי חללית. מאז נצפו לפחות 10 אירועים כאלה.[4] אירועי אובדן המסה שנצפו על ידי אוסיריס-רקס היו קטנים בהרבה מאלה שנצפו בעבר באסטרואידים פעילים אחרים על ידי טלסקופים.[25]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.